אז עכשיו גם גילי מוסינזון, הא? פתאום כל אחד נהיה לי פה דו־מיני. רן דנקר, זאב נחמה, השדרן אמיר אשר, והנה אנחנו בעיצומו של גל מתמשך. בכל יום עוד מישהו מוכר מספר שהוא התחיל לכדרר בשני המגרשים. לשחק גם בהתקפה וגם בהגנה. לחיות בכפר אבל לבלות בעיר. להיות ימין בדעות אבל שמאל באנשים. לטעום מהשוקו אבל גם לרדת למחסן. ואני רוצה להגיד לכם דבר אחד - הלו, אני הייתי פה קודם! לפני שנה וחצי, בדוקו־ריאליטי "מחוברים", סיפרתי לעולם, וגם לעצמי, שאני נמשך גם לגברים. רבים שמעו את הווידוי והופתעו שאני בכלל נמשך גם לנשים. 

כשדיברתי על זה באופן הכי טבעי שיכול להיות, כשאני אוחז במצלמת סוני אייץ' די, חברים הסתכלו עלי כעל מי שיצא לחלוטין מדעתו. ואכן הרגשתי, לתקופה מסוימת, שבאמת יצאתי מדעתי - יצאתי, הסתכלתי על עצמי מבחוץ, ואמרתי לעצמי, לך על זה. תעשה את הצעד. לא יודע אם זה יעשה טוב או רע בחיים, אבל היי, לפחות יהיה מעניין. והיה קשה ומורכב, אבל זה תמיד עושה טוב. 
אני לא מכיר מישהו שהתחרט על זה שיצא מאיזה ארון, אם כי לא ברור איזה ארון היה מסוגל לאכלס גבר בגובה מעל שני מטרים. היום אני מקנא בגילי מוסינזון, גם על הגובה שלו כמובן, אבל בעיקר על פרק החיים החדש שהוא מתחיל בו. אי אפשר לחשוב על הקריירות של דיוויד בואי ופרינס ללא אזור הדמדומים של המיניות שלהם, היא רק הוסיפה להן רבדים והפכה אותם לאמנים מורכבים ומסעירים יותר, וכן, גם מוות פתאומי עושה טוב לקריירה. העולם הולך לקראת דו־מיניות. שימו לב לקופי פייסט הבא, מתוך מאמר שפורסם ב"את": "סדרה של מחקרים ברחבי העולם שבדקה את נטיותיהם המיניות של צעירים, הראתה שכל צעיר בריטי שני לא מגדיר את עצמו כסטרייט, ושכשליש מהצעירים האמריקאים לא רואים את עצמם הטרוסקסואלים בלבד. גם סקר שנערך בישראל בשיתוף מכון פאנלס מגלה שצעירים בארץ נרתעים מהגדרה ברורה באשר למיניותם. שליש מהצעירים הישראלים לא מזדהים עם הגדרתם כסטרייטים בלבד, והם ממקמים את עצמם איפשהו ברצף ההתנסויות המיניות המגוונות". 

אין ספק שהתחלנו עידן חדש. יש לנו כוכב מפורסם, דנקר, וכדורסלן עבר, מוסינזון, ואנחנו כבר לא חבורת סוד מוחלט בהחלט. אולי, בקרוב, גם אנשים פחות זוהרים יעשו מעשה, ונראה גם עובד מפעל טקסטיל בצפון או נהג משאית סמיטריילר שמוביל פוספטים לים המלח שיתוודה שגם הוא לא נוסע רק בקו אחד. בתחומי חיים אחרים זה די ברור שאנחנו לא חיים רק בקוטב אחד אלא על רצף. כמו דתיות, צמחונות ואהבה לרולינג סטונס. לפעמים יותר ולפעמים פחות. גם החילוני הגמור והמוחלט חש לעתים זיק של אמונה, ויסנן "שמע ישראל" כשהוא טס במטוס שנופל מהשמיים. וכבר ראיתי פעיל ומטיף טבעוני נלהב (בעצם, כל טבעוני הוא בהכרח גם פעיל, גם מטיף וגם נלהב - לא ברור מאיפה האנרגיות) שלא יכול היה להניח את המזלג כשטעם גאודה ורק וידא שאף אחד לא רואה.  
תופעות ה"חצימחוניים" ודתיים לייט אינן זקוקות עוד להסברים, והן המיינסטרים, הפריים טיים. היום דו־מיניות נכנסת, אולי כלייט נייט ולאט תגלוש לשביל המרכזי, ואחר כך יופיעו גם הדו–עדתיים: אנשים שהם גם מזרחים וגם אשכנזים, ערסים אבל לומדים ארכיטקטורה באוניברסיטה העברית. ערבים שמדברים יידיש. ומי יודע, אולי נגיע גם ליצורים האנושיים הכי מופרכים, כאלה שמסוגלים גם לדבר אבל גם להקשיב. בקיצור, חגיגה של פוסט־מודרניזם נטולת הגדרות לפנינו, אתם מוזמנים להצטרף.  


ועוד משהו

גם המקרה המצער של הצל והגלידה (מוכרת סלקטיבית סירבה להגיש לו אותה בגלל דעותיו)  הוא סיפור של גם וגם. תחשבו על האיש גדל הגוף, המקועקע והמשורשר, שרוב היום מקליד בקדחתנות פוסטים של ביוש, גזענות וחרמות, ורק מבקש בסוף היום לעמוד עם גביע ולאכול גלידה. גם הוא, מתברר, ילד שרוצה גלידה, שנעלב כשלא נותנים לו, שלא נעים לו שמחרימים אותו - בבחינת הכל עובר עליך, והגלידה לא בידך.