המשטרה הייתה והנה ארגון מעולה, ובעבר התנגדתי למינוי מפכ"ל חיצוני לארגון. אני חושב גם שאין גבול להשתפרות של מערכות ושעל ראש פירמידה לבצע שינויים שמשפרים גם מערכת מצליחה. המפכ"ל הובא מחוץ למערכת במגמה להמשיך לשפר את המשטרה ולהביא אותה למוכנות טובה מול אתגרי העתיד. הוא הובא בגין כישוריו, ניסיונו ומנהיגותו המוכחים.
 
התקשורת משתלחת במפכ"ל, בדומה להשתלחותה בחלק מניצבי המשטרה בעבר. ההשתלחות הזאת גרמה לניסור צמרת המשטרה. בכירים רבים נאלצו לעזוב באחת. האתגר שעומד בפני המפכ"ל הוא ראשית לבנות את השדרה המנהיגותית של המשטרה, תוך עמידה כבעבר על מינויים של מנהיגים ערכיים ומקצועיים מתוך קצונה צעירה מאוד. במקביל, בונה המפכ"ל אסטרטגיה חדשה למגע עם אזרחים. המפכ"ל קידם תוכנית אימון של אסטרטגיית מניעה וניהול ממוקד, כלומר סיוע לאזרח להימנע מעבריינות, למשל בעזרת הצבת ינשופונים בפאבים, כך שמי ששתה יוכל לבדוק את עצמו אם הוא יכול לנהוג אם לא.
 
דוגמה נוספת לשיפורים היא התייחסות פרטנית לתחנות המשטרה, לימוד מפורט של מה כואב לכל תחנה בשונה מתחנות אחרות

והתאמת המבנה והתפקוד למציאות המיוחדת של כל תחנה. במקביל, ממשיך המפכ"ל בטיפול בארגוני הפשע ובטרור הפלסטיני.
 
על מפקדי המשטרה מוטל עומס כבד שמחייב התמקדות בנושא המקצועי, כך שאת הטיפול בתקשורת מתבקש להטיל על בעלי מקצוע שזה עיקר עיסוקם. כך מקובל בצה"ל, וכך גם במשרדי ממשלה מסודרים. בנושא זה המשטרה טעתה בעבר. מפקדים קיבלו טלפונים ישירים מעיתונאים בכל שעה וגרמו לעתים לנזק. חייב להיות קשר עם הציבור והתקשורת, אך במידה אופטימלית ומסודרת, ואת זה רוצה המפכ"ל להנהיג.
 
בכל אירוע משטרתי התמונה משתנה מרגע לרגע, בהתאם להתפתחות האירוע ולמודיעין. כשם שהמודיעין משתנה, התגובות המבצעיות משתנות. הדבר מחייב הערכת מצב מתמשכת, ואוי לו למפקד שדבק בתמונה המבצעית והמודיעינית הקודמת ולא משנה את התוכניות. הוא יצליח בדיווחים לעיתונאים, אך ייכשל בשדה הקרב. אי לכך הדיווח לתקשורת חייב להיות מדוד בתכיפותו ובמאפייניו. לשם כך נדרש תכנון של אנשי המקצוע ואישור של המפקדים. במלחמה ובאירועים משטרתיים אף פעם אין תמונה מוחלטת כפי שהעיתונאים היו רוצים. לכן על העיתונאים להתאים את עצמם למשטרה ולא ההפך. אם לא כן, ייגרם נזק כבד להיבט המבצעי. האם מישהו דורש ממפקד אוגדה לתדרך עיתונאי בעת קרב?
 
לבסוף מענה לכמה טענות ממוקדות: בנושא החקירה של רעיית ראש הממשלה, הידיעה שיצאה מהמשטרה הייתה מתוקף החלטה. זה זמן שהמשטרה לא נותנת המלצות לכתב אישום, אלא הודעה אם יש או אין תשתית ראייתית. למשטרה יש שתי דרכים לדווח: האחת און רקורד, והאחרת אוף רקורד. במקרה הזה המידע הועבר כמתוכנן, במלואו, בשתי הדרכים. אז היכן הייתה כאן הסתרה של מידע מהציבור?
 
הנושא האחר הוא החזרתו של ניצב רוני ריטמן לשירות, שעליה קובלת התקשורת. מח"ש הגישה את כל החומר בנושא ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ פסק כי אין מקום להגשת כתב אישום וכי יש סתירות בעדויות. מה צריך המפכ"ל לעשות? לסלק את הניצב בגלל דין התקשורת או דין ארגונים שונים? זו דמוקרטיה? לא נוחה לעיתונאים הפרוצדורה התקשורתית שהתווה המפכ"ל, והם גומלים לו בביקורת לא ראויה. התקשורת אינה העיקר, אלא התוצאות המבצעיות. תנו אמון ברוני אלשיך.
 
הכותב הוא תא"ל במיל', חבר מועצת הביטחון לישראל ומחבר הספר "ללכת עם האנשים"