שר הביטחון אמנם הוחלף, אך לא ראש הממשלה ולא שרי הקבינט, וגם לא המדיניות המדודה, הזהירה והשקולה כלפי הטרור הפלסטיני. הצעדים שנקטה מערכת הביטחון בעקבות הפיגוע בתל אביב הם בבחינת המשך המדיניות ולא שבירת הכלים, כפי שאולי רצו ואולי אף ציפו מליברמן חוגים בימין ואפילו בין שרי הממשלה. במיוחד משום התבטאויות העבר התקיפות שלו, ומשום שמה שקרה במתחם שרונה וברחוב הארבעה הוא הפיגוע הקטלני ביותר מאז החל גל האלימות בספטמבר 2015.

אך זה לא קורה, משום שגם ליברמן מבין היטב שבארגז הביטחוני של ישראל אין כלים שלא נעשה בהם שימוש. אלה כוללים סגר על הכפר יטא שממנו יצאו המחבלים והריסת בתיהם, מעצר בני משפחותיהם וצעדי ענישה נקודתיים. נשללו היתרי עבודה בישראל מ־200 פלסטינים שמשתייכים למשפחה המורחבת של המפגעים. העונש הקולקטיבי היחיד שהשיתה ישראל הוא שלילת ההיתרים שניתנו לרגל חג הרמדאן לכ־83 אלף פלסטינים לבקר בישראל. אך זהו יותר עונש על ה"פלז'ר", על זמן האיכות שלהם, ולא על ה"ביזנס", קרי התעסוקה.
 

מדיניות תבונית

בהתייעצויות בליל הפיגוע ואתמול בקבינט קיבל ליברמן את עמדת שירות הביטחון הכללי וצה"ל כי אין לשנות את המדיניות שמאפשרת ליותר מ־100 אלף פלסטינים לעבוד בישראל ובהתנחלויות ולפרנס את משפחותיהם. זו מדיניות שאומרת שיש לבדל את מבצעי הטרור מכלל האוכלוסייה הפלסטינית, בכך שמאפשרים לה להמשיך לנהל את חייהם כרגיל. מאותה סיבה ישראל נמנעת בעקביות מהטלת סגרים וכתרים על אזורים נרחבים, כפי שעשתה באינתיפאדות הראשונה והשנייה. זו מדיניות תבונית שמצדיקה את עצמה. היא מונעת מהחשש שענישה קולקטיבית תוביל לייאוש ולתסכול ותרחיב את מעגל אלה שיצטרפו לטרור ויבצעו פיגועים.
 
למרות קטלניותו, הפיגוע בתל אביב נושא בחובו את כל הסממנים שישראל חווה בגל הטרור הנוכחי: היוזמה היא של בודדים בלי זיקה או שיוך ארגוני, בלי עבר ביטחוני, שהיו שוהים בלתי חוקיים או שהסתננו לישראל למטרת הפיגוע וכלי הנשק שלהם בלתי תקינים, או סכינים וכלי רכב.
 

כל עוד הממשלה לא תבצע מהלך מדיני או מחוות שיאפשרו לשנות את האווירה, כל מה שנותר למערכת הביטחון הוא להתמודד עם גל הטרור, גם בזכות המשך שיתוף הפעולה והתיאום הביטחוני עם הרשות, לצמצם את ממדיו ולמנוע את הרחבתו. בקיצור, לנוע במרחב של "עוד מאותו דבר" ולקוות גם למזל, כפי שלא היה ברביעי בלילה בתל אביב.