היה זה הפילוסוף הצרפתי מישל דה מונטן שכתב כי השלב הראשון בהשחתת המוסר הוא להסתיר את האמת. אותה אמת מתגלה בסקר שערכנו, שמצביע על כך שאחד מכל חמישה ישראלים מביע תמיכה בפרעות שבוצעו בפלסטינים לאחר הפיגוע בעלי.
"עושים לי זובור": עימות בין השרים בדיון בממשלה על אלימות המתנחלים
מפקדים בכירים לרמטכ"ל: נתקלים באלימות קשה מצד מתנחלים
נכון, מרבית הישראלים הביעו עמדה נחרצת נגד המעשים, ונכונה גם העובדה שהפורעים עצמם מהווים קומץ. אולם, שיעורי התמיכה בחברה הישראלית הם בגדר "מיעוט משמעותי".
עזבו האשמות, הן לא מובילות לשום פתרון, וגם מובנת תחושת הזעם בציבוריות הישראלית על פיגועים רצחניים נגד יהודים. אולם חברה בריאה לא יכולה להרשות לעצמה אירועים של נטילת החוק לידיים.
תחושת התסכול ההולכת וגוברת בקרב הציבור הישראלי צריכה להדאיג מאוד את הקואליציה. שכן בעיניי, הדבר היחיד שמאיים על קיומה הוא המצב הביטחוני. לא הסוגיה המשפטית, גם לא הכלכלית מהוות איום. גם אם קשה - איתן הקואליציה תוכל להתמודד.
אולם, ממשלת ימין, שנאבקת כולה על אותו בסיס קולות, לא תצליח לשמר את כל הגורמים בה אם תכיפות האירועים הביטחוניים הפנימיים והחיצוניים לא תפחת.
כתבתי כבר בעבר, ואני חוזר על הערכתי שהפוקוס צריך להיות על עוצמה יהודית. המשך תחושת חוסר הביטחון הפנימי והחיצוני עשוי להביא לפרישה של חלקים מהרשימה ולתמיכה בממשלה מבחוץ. אם אכן דבר כזה יקרה, הדבר עשוי לסמן את תחילת הסוף של הממשלה.
בניגוד לרבים, אני לא מוכן להגדיר ממשלה לאחר חצי שנת כהונה ככישלון או כהצלחה. זה מוקדם בעיניי ורוב אלה שחורצים כבר את דינה עושים זאת מפוזיציה או מאינטרס. אלא שכדאי להיזכר בדבריו של רוברט קנדי, שאמר כי "הכישלון הפוליטי הוא כישלון לא בלתי נמנע, אלא כישלון שלא לומדים ממנו".
הכותב הוא יועץ אסטרטגי והבעלים של טאטיקה אסטרטגיה ותקשורת