עם פתיחת שנת לימודים חדשה, נראה כי אנו דורכים במקום תחת מבול של סיסמאות נדושות, לעוסות ושחוקות לעייפה. בראש הסיסמאות שחוזרות על עצמן במשך השנים, וכאילו מביאות בשורה חדשה ופריצת דרך, עומדת “למידה משמעותית” – גישה שהפסיכולוג האמריקאי הנודע קרל רוג’רס המליץ עליה כבר בשנות ה־50 של המאה הקודמת כלמידה חווייתית תוך מעורבות אישית שבה התלמיד רואה את חומר הלימוד בקשר לתכליותיו שלו. סיסמאות אחרות המושמעות חדשות לבקרים כבר שנים כאילו הן מביעות רעיון חדשני, בשורה, קו פעולה שכדאי לאמץ הן למשל: “למידה פעילה”, “למידה חווייתית”, “חינוך ערכי”, “למידת חקר”, “טיפוח תודעה”, “למידה שנשארת”, “אותנטיות בהוראה ובלמידה”, “סביבת למידה חדשנית” ועוד. גם המילה “רפורמה” נזרקת לאוויר בכל ההקשרים האפשריים כאילו כל המכריז על רפורמה מביא ישועה למערכת.
מאחורי כל אלה מסתתרות בוודאי כוונות טובות, אך למרבה הצער מתגלות תוצאות הראויות לציון “בלתי מספיק”: הפערים מתרחבים, ההישגים הפורמליים נמוכים, הצפיפות בכיתות מופרזת, הקשר עם ההורים והקהילה לקוי, האלימות חוגגת וקיים פער בין רצון המורים להצליח ובין ההכשרה שקיבלו. בנוסף לכך בולט היעדר שיתוף פעולה של המערכת הבית־ספרית עם מסגרות וסביבות התומכות ומאתגרות למידה ומקדמות תהליכים חינוכיים ולימודיים ושילובם בתהליכי החינוך וההוראה בבית הספר. נוכח העולם הטכנולוגי המשתנה עדיין לא ניכרת מוכנות של המערכת והמורים להדביק את קצב השינויים כדוגמת הופעת הבינה המלאכותית ויישומיה.
המצב העגום והמדאיג הזה נובע מהמציאות הפוליטית שבה מערכת החינוך נאלצת להתמודד, מחוסר היציבות השלטונית ומחילופים תדירים של שרים ומנכ”לים המביאים לחוסר המשכיות, לשינויים מיידיים של סדרי העדיפויות ולרצון בלתי נשלט של כל שר להטביע חותם ולקצור הישגים בתקופת כהונתו הקצרה.
הפתרון האפקטיבי היחיד להבראת החינוך ושיקומו הוא הוצאת משרד החינוך מהמשחק הפוליטי הרווי באינטרסים מפלגתיים ואישיים. במקום שר ימונה “נציב החינוך” עם סמכויות־על. לתפקיד ייבחר על ידי ועדת המינויים העליונה איש חינוך בעל כישורים מקצועיים וניהוליים ממדרגה ראשונה ועתיר ניסיון בהובלת מסגרות ברמה הלאומית. לידו יתמנה ויפעל דירקטוריון (לא בשיטת דודי אמסלם), מעין ועדה ציבורית מקצועית נבחרת של מומחים בעלי רקע של מצוינות והישגים בעבודת מטה, בגישה מערכתית וראייה כוללת.
הצעתי נשמעת אולי רדיקלית ודרמטית, אבל כל עוד הפוליטיקה ונציגיה ישלטו במשרד החינוך, המערכת תדשדש עד לקריסה סופית ובלתי נמנעת.
הכותב שימש בעבר כמנהל המרכזים הפדגוגיים במשרד החינוך