הצגת מועמדותו של שופט העליון יוסף אלרון לתפקיד נשיא בית המשפט העליון הפתיעה את מערכת המשפט. אבל יותר מכך הציתה את הוויכוח בין תומכי הרפורמה המשפטית למתנגדיה. הסיבה היא כי עצם הצגת מועמדותו של אלרון מחזק את שר המשפטים יריב לוין בקידום ביטול שיטת הסניוריטי לטובת בחירת נשיא בית המשפט העליון על ידי הוועדה לבחירת שופטים, שכן כעת התמיכה בשר לוין מגיעה גם מקרב השופטים בעליון.
קול העם: האם בג"ץ צריך לפסול את ביטול עילת הסבירות? | משאל רחוב מיוחד
"קורא לחופש ושיוויון במדינה": שלום חנוך נאם בהפגנה בתל אביב
החשיבות של נשיאות בית המשפט העליון רבה. הסמכות של הנשיאות נקבעה בחוק בתי המשפט ובחוק יסוד השפיטה. היא בין היתר אמונה על אישור מינויים בכירים במערכת המשפט, קביעת הרכב בית הדין המשמעתי לשופטים, קביעת הרכב ועדת חקירה ממלכתית ועוד. בחלקן, הסמכויות מחייבות הסכמת שר המשפטים.
אבל הסיבה העיקרית לרצון של השר לוין להתערב במינוי נשיא העליון נעוצה בעובדה שהנשיאות מאפשרת קביעת הרכבים לתיקים ובכך יכולה לכוון עתירות בסוגיות ערכיות נפיצות לשופטים ספציפיים, ועל ידי כך להשפיע על תוצאות העתירות. בעתירות נפיצות הכוונה היא לעתירות המבקשות לבטל חוק, חוק יסוד או אפילו החלטה מנהלית בעלת חשיבות ערכית נפיצה, למשל העתירות לביטול שיטות החקירה של השב"כ או לביטול צווי הריסת בתי מחבלים.
מסיבה זו צודק השר יריב לוין. סמכות זו המוענקת לנשיא בית המשפט העליון היא בעייתית ופסולה מבחינה דמוקרטית ומשפטית כאחד, באשר נפגעת כאן ציפיית האזרח לדיון אמיתי, כן, ומגוון דעות ללא משוא פנים וללא השפעות זרות. בהיעדר דיון שכזה בהכרח תיפגע הלגיטימציה הציבורית הדרושה לרשות השופטת. הנכון הוא שלא להעניק סמכות שכזאת לנשיא העליון.
עם השנים בחר הממשל בישראל לשנות את שיטת הסניוריטי שהייתה נהוגה גם בבתי המשפט בערכאות הנמוכות, וכיום נשיאיהם וסגני הנשיא נבחרים על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור. שיטת הסניוריטי נותרה בבית המשפט העליון משתי סיבות: הרחקת התלות של שופטי העליון בפוליטיקאים, והותרת השקט שהשיטה מניבה בבית המשפט העליון. נימוקים אלה בהקשר בית המשפט העליון חזקים.
הדרך לפתור את הבעיה היא כפולה: לקבוע כי הרכב מורחב יעסוק בסוגיות נפיצות. בעתירות לביטול חוק, והן בעתירות לביטול החלטה מנהלית נפיצה ייקבע מותב של 11 שופטים ויידרש רוב יחסי של לפחות 75% מקרב השופטים, קרי 8 מתוך 11, כדי לפסול חוק או החלטה מנהלית נפיצה. באשר להתערבות בחוק יסוד, בהיעדר קביעה אחרת בחוק יסוד המסדירה זאת, לעת הזאת, ההרכב יהא 15 שופטים והרוב שיידרש הוא 11.
הדבר מחייב גיוון שופטים ותיקון סעיף 4 (א) לחוק יסוד: השפיטה, שלפיו הבחירה של נשיא בית המשפט העליון תיעשה על ידי הוועדה לבחירת שופטים ולא כחותמת גומי של שיטת הסניוריטי. פתרון מסוג זה מפחית את התלות בזהות הנשיא שייבחר ויאפשר להותיר את שיטת הסניוריטי על כנה.
הכותב הוא מומחה לממשל ומשפט ציבורי, האקדמית תל אביב־יפו