מבצע חרבות ברזל: נאומו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הוא היסטורי וחשוב מבחינה רגשית, מדינית וצבאית. הוא משלב הצהרה אבל גם מעשים והמעשים הללו כוללים תמיכה מדינית, סיוע צבאי והרתעה. המרכיב החשוב ביותר הוא הגדרת חמאס והג'יאהד האיסלאמי כארגונים שדומים לדעאש, והגדרת האתגר כאיום על בטחון ארצות הברית והעולם.
מסתמן: נתניהו וגנץ הגיעו להסכמה, תוקם ממשלת חירום
הכשירה מהנדסים ומפתחי אמצעי לחימה: האוניברסיטה האסלאמית נחרבה עד הייסוד
הגדרות כאלה מחייבות תגובה דומה לאזור של המערב מול דעאש: אין ריסונים, אין אילוצים ואין שיקולים במלחמה הזאת מול הטרור. המטרה היא השמדה של חמאס וג'יאהד איסלמי - ביידן נותן לישראל יד חופשית. הדבר השני הוא העניין של אספקת אמצעי לחימה, האספקה לא מיועדת למלחמה בעזה - היא מיועדת למצב של מלחמה רב זירתית.
מתחילים לנחות מטוסים אמריקאים חמושים עם אמצעי לחימה. מעבר לזה, ההרתעה הכי חשובה בעיניי היא של חיזבאללה איראן וגרורותיה וזה בא לידי ביטוי בנושאת המטוסים פורד שקודמה לישראל ולבנון. יש לה כוח אווירי רציני שיכול לעשות מאות גיחות. על ידה יש מאות משחתות עם יכולות משלהם כולל יכולות של יירוט טילים מהמקומות בהם הם משוגרים. המשמעות היא למשל שחיזבאללה יתקל בכוחות ארצות הברית אם ינסה לירות לישראל.
בנוסף יש תמרונים בים, ביבשה והאוויר של ישראל, ארצות הברית יצרו מסגרות ונהלים לשיתוף פעולה צבאי. במקרה הצורך הדבר יבוא לידי ביטוי בהתקפות משותפות על סוריה, חיזבאללה ומיליציות פרו איראניות.
מי שנותן פקודות בארצות הברית לצבא הוא הנשיא. לא נדרש אישור קונגרס לשימוש מיידי של כוח אמריקאי לפי חוק סמכויות המלחמה מ-1973 שאומר שהנשיא יכול להפעיל כוח צבאי למשך 60 יום, אם צריך יש לו עוד 30 יום ורק אחר כך אישור מהקונגרס, עד אז רק להודיע.
לארצות הברית יש מחסנים של נשק, תחמושת ואמצעי לחימה על אדמת ישראל, לכאורה לצרכי התערבות צבאית אמריקאית מהירה. למעשה לקח של מלחמת יום הכיפורים שאז היו קשיים בסיוע חירום צבאי ואספקה ולכן הוקמו המחסנים.
חלק מהם הועבר לאוקראינה וצריך למלא אותם. לגבי הקונגרס יש תמיכה מקיר לקיר של הצירים. כלומר, אם יהיה צורך למשאבים כספיים נוספים לא בשלב הראשון - הדבר מובטח לו, לא תהיה בעיה בתחום הזה.
שני נושאים נוספים שהציעו בהם עזרה הם מודיעין ושיתוף פעולה הדוק בתחום הביטחון והצבאי שזה יתבטא גם בסוגיית החטופים. למרות המחלוקות בין ממשל ביידן לבין נתניהו, למשל בנושא המשפטי - לא הייתה פגיעה בנושא הבטחוני. נהרגו אזרחים אמריקאים, יש שבויים אמריקאים ויש פלסטינים בעזה עם אזרחות אמריקאית, לכן גם פה נדרש שיתוף פעולה. המשמעות בין היתר היא שאם תהיה פגיעה באזרחים אמריקאים - הדבר יציב את חמאס והג'יהאד באופן ישיר מול ארצות הברית.
ביידן אמר אתמול שלא יעזו לנצל את המצב להשתתף במלחמה, הוא מתכוון לכל מה שהוא אומר אם הם יעשו את זה. ברור לחלוטין שזה לא רק מול עזה, יש הקשר רחב יותר של ציר ליברלי של ארצות הברית ואירופה. ביידן הביא להצהרה משותפת של ארצות הברית, גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה המגנות את חמאס. זה חלק מהפעילות לטובת ישראל וכנגד ציר הרשע בהקשר האזורי והגלובלי. יש גם תמיכה מדינית ששום דבר לא יעבור במועצת הבטחון של האו"ם.
בנושא ההומניטרי יש כאן את עניין המים החשמל והמזון שיצרו משבר הומינטרי והחמאס ינסו לעשות מזה סיפור. המטרה היא השמדת החמאס ומשבר הומניטרי יזום. המטרה כאן שלנו היא לשבור את היכולת השלטונית של חמאס וג'יהאד. המטרה היא לגרום לכניעתם המוחלטת של הארגונים, זו בדיוק החשיבות של ההגדרה של הארגונים האלה כדעאש, בכל אותם האמצעים שהמערב נקט כנגד דעאש.
ביידן ראה את הסרטונים ומיד הבין (יותר אפילו אולי מממשלת ישראל) על מה מדובר והכרזתו של מדיניות ומעשים נובעת מתפיסה נכונה וקריאה נכונה של האיום חומרתו והדרכים הנכונות לטפל בו.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.