במקום לאמץ את האמרה "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", נתניהו בחר להשקיע במכשול שהפך ב־7 באוקטובר למחדל שהביא לאסון
ה־7 באוקטובר, יותר מאשר מחדל וכישלון מודיעיני־מבצעי נורא, הוא תוצאה של קונספציה מדינית וצבאית כושלת שנובעת מהעובדה שלאורך השנים הרבות שבהן כיהן בנימין נתניהו כראש ממשלה הוא התעלם ממחדלי העבר, לא הפיק לקחים מההיסטוריה, ובעיקר לא גיבש קונספציה ואסטרטגיה נכונה והולמת מול חמאס בעזה.
לא אחראי סדרתי: נתניהו לא ידע, לא שמע, לא ראה ולא הוזהר | דעה
סקר מעריב: 80%: נתניהו צריך לקחת אחריות למחדל
ההיסטוריה והמלחמות שנכפו על ישראל לימדו אותנו שהכישלונות הגדולים ביותר של צה”ל בשדה הקרב נבעו מקונספציית ההתגוננות. עד ה־7 באוקטובר 2023 סימל קו בר־לב את המחדל הגדול ביותר בתולדות צה”ל, מחדל מלחמת יום הכיפורים. קו בר־לב נולד ב־1968, בתחילת מלחמת ההתשה, כשהמצרים החלו לפגוע בכוחותינו שישבו על גדות התעלה. לשאלה כיצד צריך להיערך מול מלחמת ההתשה הזו, הציגו הרמטכ”ל דאז חיים בר־לב, אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש ומפקד הכוחות המשוריינים של עוצבת סיני, האלוף אברהם אדן, תוכנית להקמת קו ביצורים עם 32 מעוזים לאורך תעלת סואץ, שיצרו חגורת מגן קדמית מול הצבא המצרי שפעל מדי יום נגד כוחותינו בירי ארטילרי וישיר, פשיטות קומנדו, ותקיפות אוויריות.
מי שהתנגדו לקונספציה הזו היו האלופים אריאל שרון וישראל טל, שהציגו תוכנית שונה שבה צה”ל יתרחק מקו התעלה ומטווח הארטילריה המצרית ויבסס את כוחותיו על ציר החת”ם (ציר סוללות התותחים שלנו), כשכוחות שריון וחי”ר עם יכולות ניידות מהירה יבצעו סיורים ותצפיות וייתנו מענה לכל ניסיון חדירה, כשהם מוגנים מהארטילריה המצרית ומפשיטות.
בסופו של דבר התקבלה הצעת בר־לב וקו הביצורים הוקם, כשלאורך הזמן הוא צויד באמצעים שונים להגנה, כמו מערכת להצתת התעלה במקרה שהמצרים ינסו לחצות אותה, שלא פעלה במלחמה. ב־6 באוקטובר 1973 קונספציית ההגנה התנפצה לרסיסים וקו בר־לב נכבש תוך שעות מעטות והוכח ככישלון מוחלט.
עובדה זאת הייתה חייבת לעמוד לנגד עיני נתניהו כשהחליט להשקיע מעל לארבעה מיליארד דולר בגדר ובמכשול נגד המנהרות שהיו אמורים לתת ביטחון ליישובי העוטף אחרי טראומת המנהרות שנחשפו במבצע צוק איתן. נתניהו ראה כיצד המפלצת של חמאס גדלה לממדים של צבא גרילה של כ־30 אלף טרוריסטים צמאי דם יהודי, מצוידים בעשרות אלפי רקטות ובנשק חדיש ומתקדם, ובמקום לאמץ את האמרה ”ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה”, בחר להשקיע באותו מכשול שהפך ב־7 באוקטובר למחדל שהביא לאסון.
כבן של היסטוריון וכמי שמצוי היטב בהיסטוריה הצבאית, נתניהו היה צריך לראות לנגד עיניו את סופם של “קו מאז’ינו” הצרפתי ושל החומה הסינית. ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון, שכנראה למד את לקחי ההיסטוריה, אימץ את הקונספציה ההתקפית. בתחילת שנות ה־50, כשכמעט מדי יום חצו פדאיונים את הגבול וביצעו פעולות טרור וגזל, וצה”ל היה צבא קטן ודל באמצעי התגוננות, הוא הקים את יחידת ה־101 שמטרתה הייתה לבצע פעולות תגמול ובעיקר להעביר את המלחמה לצד השני. הקונספציה הזו זכתה להצלחה גדולה וגם הניחה את היסודות לקונספציה של צה”ל, לפיה במענה לכל התקפה, מגיבים מיד ביד חזקה.
אלמלא "כיפת ברזל", הגדרות והמכשול שיצרו אשליית ביטחון, היינו נאלצים מזמן להיכנס רגלית לעזה כדי למגר את חמאס ואין ספק שהיום היינו במקום אחר. בשביל זה עם ישראל היה זקוק לראש ממשלה ומערכת ביטחון שרואים את הנולד. האסון הזה נולד מהחידלון של קונספציית התגוננות מיותרת וכושלת.