הודעת שר החוץ הירדני איימן אל-ספדי על החזרת השגריר הירדני בגלל שישראל הורגת לטענתו "חפים מפשע וגורמת למשבר הומניטרי" בעזה אינה מפתיעה נוכח דעת הקהל בירדן בעקבות האירועים בעזה. למעשה, ירדן נקטה בצעד הזה ארבע פעמים בעבר, למשל עם פריצתה של אינתיפאדת אל-אקצא ב-2000, במבצע "עופרת יצוקה" ב-2009. ברוב המקרים, למעט בזמן האינתיפאדה, השגריר חזר מיד עם סיום המשבר.
הוא חשש שפעילותו באופן רשמי תיתן רוח גבית לתנועת האחים המוסלמים, שהוצאה אף היא מחוץ לחוק. גם כאשר שופרו היחסים בין חמאס לשלטון הירדני ונערך "פיוס" בין הצדדים ב-2017 הבהירו השלטונות כי משרדי חמאס לא יפתחו שוב בממלכה. מצב זה לא השתנה וחמאס עדיין מנוע מלפעול בירדן באופן חוקי.
למרות זאת, דעת הקהל הירדנית תומכת מאוד בחמאס. לפני כארבע שנים פורסם סקר דעת קהל ב-Washington Institute for Near East Policy שהצביע כי 57% מהציבור הירדני תומך בארגון. התמיכה בחמאס היא חלק מההזדהות של הציבור הירדני עם הפלסטינים בכלל.
יש לזכור כי לפחות מחצית מהאוכלוסייה בירדן היא פלסטינית. ביטוי לפופולאריות הגבוהה שהארגון זוכה לו ניתן לראות בהפגנות שפרצו ברבת עמון ובמספר מוקדים נוספים מאז תחילת המלחמה. בהפגנות נשמעו קריאות בגנות ישראל וארצות הברית שעומדת לצד ישראל, קריאות להחזרת השגריר, ביטול הסכם השלום בין המדינות ועוד. באחת ההפגנות הספונטניות שהתרחשו ליד שגרירות ישראל בעמאן אף ניסו המפגינים לפרוץ לתוך מתחם השגרירות הריק ולהעלות אותה באש.
עבדאללה עקבי במדיניות שלו שהפתרון לסכסוך הוא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל. כך הבהיר בהצהרות שלו שנישאו מאז פרוץ המלחמה ובשיחותיו עם מנהיגים ערביים ומערביים, לרבות הנשיא ביידן.
פתרון שתי המדינות מבחינת ירדן הוא הערובה ליציבות פוליטית במזרח התיכון שתבטיח גם את עתידה ותסיר מסדר היום את הרעיון שירדן היא היא "המולדת החלופית" למדינה פלסטינית – תפיסה שישראל, לטענת גורמים ירדנים, מנסה לקדם.
אין זה אומר שירדן איננה מעוניינת שישראל תכריע את חמאס. נהפוך הוא, בדומה למצרים, האינטרס הירדני חופף לאינטרס הישראלי במלחמה והוא חיסול חמאס וחיזוק הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ואולי גם ברצועת עזה במקום חמאס. אולם, התמשכות המלחמה והחשש מפתיחת חזית נוספת עלולה להשפיע גם על ירדן.
הצטרפות כוחות נוספים למלחמה כמו החות'ים בתימן או חיזבאללה מלבנון או שלוחותיו מדרום סוריה, לא רק תעודד גם צעירים ירדנים להתנדב "למלחמה למען פלסטין" – קולות שמתחילים להישמע בירדן (כפי שהיה בעבר), אלא אף עלולה לגרור את ירדן לתוך שדה הקרב בלי שיש לה עניין בו.
לפי פרסומים שונים, תגבר הצבא האמריקאי לאחרונה את נוכחותו בממלכה ונערך לפריסת מערכות הגנה נגד טילים ("פטריוט"), שעלולים לפגוע בירדן, כדי להגביר את תחושת הביטחון בממלכה. יתר על כן, ירדן חוששת מגל פליטים פלסטינים כתוצאה מהמלחמה. אמנם, אם אכן תיווצר בעיה כזאת, הפליטים יגיעו לתוך סיני ולא לירדן, אך החשש שהדבר יהווה תקדים מסוכן, שכן במקרה של מלחמה נוספת בגדה המערבית, אם תתעורר בעיית פליטים הם יגיעו אז לתוך ירדן.
לכן, הצעד של ירדן בהחזרת השגריר מישראל אינו משקף הבעת תמיכה בחמאס, אלא צעד מתבקש כהיענות לדעת הקהל. הלחץ העממי אף הביא את ראש ממשלת ירדן להצהיר, כי "כל ניסיון לעקור פלסטינים מעזה או מהגדה המערבית ייחשב כהכרזת מלחמה".
הצהרה בוטה זו נענתה על ידי תגובה מתונה של משרד החוץ הישראלי המנסה להרגיע ואומרת ש"היחסים עם ירדן הינם בעלי חשיבות אסטרטגית לשתי המדינות", וכי "אין לישראל כל כוונה לפגוע באוכלוסייה האזרחית או לגרשה".
סביר להניח כי בניגוד למצב הפומבי, ירדן וישראל ממשיכות לקיים קשרי צבא ומודיעין בחשאי כדי להתמודד עם האיומים הנשקפים לשתיהן. ליחסים עם ישראל יש חשיבות אסטרטגית עבור ירדן, וזאת משום שישראל, לצד ארצות הברית, היא ערובה חשובה לביטחונה של הממלכה.
בשלב זה נראה כי ההצהרות המגיעות מירדן והצעדים שנוקט בית המלוכה נועדו בעיקר להפיס את דעת הקהל הסוערת. אולם ככל שתתמשך הלחימה וככל שיידרדר המצב ההומניטרי בעזה, הלחץ העממי בירדן ובעולם הערבי יגבר בדרישה לנקוט צעדים יותר משמעותיים מול ישראל. יש לקוות שבית המלוכה ישכיל להתמודד בהצלחה עם לחצים אלה.
התרעות פיקוד העורף