השבוע פורסם פסק דין, שני במספר מאז תחילת הלחימה שעוסק במעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. העליון בשבתו כבג"צ פסק ברוב של ארבעה מול שלושה שופטים שאלמנה של בנו או נכדו של יהודי זכאית למעמד עולה מכוח חוק השבות. במקרה המדובר, אפילו לא היה מדובר ביהודי אלא כמי שהוגדר כ"זכאי" שבות. כלומר בית המשפט ביודעין בחר לתת פרשנות מרחיבה לחוק השבות. פסק דין הנוסף שעבר מתחת לרדאר רק בחודש האחרון בעודנו עסוקים בטרגדיה שפקדה אותנו ובתותחנים שרועמים - קבעו שופטי העליון שניתן לפסול חוק יסוד המנוגד לעקרונות הכרזת העצמאות.
בג"ץ סירב לאשר הפגנות נגד המלחמה; כך הסביר את עמדתו
כידוע, הכרזת העצמאות כיכבה רבות בשנה האחרונה ככלי נגד הרפורמה המשפטית - רק בחודש אוגוסט פרסם השופט בדימוס אהרון ברק מאמר בו הוא מפרש בהתאם לכלי הפרשנות שהוא עצמו פיתח, את הכרזת העצמאות כך שהוא מבסס סופית את מדינת ישראל כדמוקרטית לפני היהודית. בתמצות קובע ברק במאמרו שעל מנת לחרוג מעקרונות מגילת העצמאות, התואמים את פרשנותו כמובן, יש לקיים אספה מכוננת חדשה – עד אז העליון הוא שיקבע את האיזון בין היהודית לדמוקרטית. חשוב להזכיר שהמילה דמוקרטית נעדרת לחלוטין מהכרזת העצמאות (בעוד העם היהודי מופיע 8 פעמים והמילה "יהודי" על הטיותיה מופיעה 14 פעמים) אך לפי שיטתו של ברק היא נגזרת מתוקף המשפט "יסודות החירות הצדק והשלום".
פסקי הדין מראים ששופטי בג"צ ממשיכים בדרכם כאילו אירועי ה-7/10 לא התרחשו – ביסוס הדמוקרטית לפני היהודית בדרך למדינת כל אזרחיה. הנתק מהעם ניכר היום יותר מתמיד, ייתכן שבילו את חודש האחרון בלשכות הממוזגות ולא יצאו לשטח לצד עם ישראל לקטיף או להכין סנדוויצ'ים עם מערכי האימהות. משכך, כנראה ופספסו את האירוע ההיסטורי שארע בעם בחודש האחרון, ובדיוק כפי שפסק דין המזרחים פורסם ימים ספורים לאחר רצח רבין, כך מתפרסמים פסקי הדין הללו בצל ימי לחימה וללא דיון ציבורי.
לעומת השופטים, בחברה הישראלית החלה מגמה אחרת לחלוטין, נשים חילוניות לחלוטין מדליקות נרות שבת ומברכות, פוקדות אירוע הפרשת חלה חלקן אפילו מאמצות ביטויי לשון כמו "תודה לאל" ו"ברוך השם". מהשטח עולות תמונות של חיילים ומילואימניקים מכל קצות הארץ, גברים עם ציצית, חילונים שמניחים תפילין וכולם יושבים ביחד סביב שולחן השבת ואומרים אמן. הזהות היהודית אצל אחדים התחדדה ואצל אחרים נולדה מחדש והיא חזקה ומשותפת. בעוד אנו האזרחים למדנו שהאויב לא מבדיל בין דם לדם, הוא לא חס אל על אישה קשישה שליוותה אותו לטיפולים רפואיים או לפעילה חברתית שהפגינה נגד ה"כיבוש" - הוא היה רע ואכזר לכל יהודי באשר הוא יהודי במידה שווה. ההבנה הזאת לא חלחלה כנראה לעליונים - הניתוק מהעם השאיר אותם תקועים מחשבתית בשישי לאוקטובר שם היה אמור להתקיים דיון בעתירה שענייניה כיצד ניתן לחגוג את שמחת תורה על אדמת העם היהודי.
בחזרה לפסיקת בג"צ האחרונה ולאור השבועות האחרונים וגל העלייה שצפוי להגיע למדינת ישראל בשנים הקרובות יאלץ המחוקק לשוב לדון בחוק השבות שנועד להבטיח את אופייה היהודי של מדינת ישראל. האם חוק השבות צריך להיות רחב ככל היותר או מצומצם ככל שניתן, הרי מתן זכות שיבה לאדם שאינו יהודי כלל חוטא למטרת החוק שאמור לייצר מקום מפלט ליהודי העולם. כמו כן, אם ישוב המחוקק וידון בחוק החשוב הזה, הרי שהוא פותח אותו לביקורת שיפוטית, וכעת שהדמוקרטית גוברת על היהודית לאור פסיקות בג"צ אולי בית המשפט ייראה את חוק השבות כחוק שנוגד את יסודות החירות והצדק, או שפשוט ירוקן מתכן את החוק שיחול על כל מי שבשושלת היוחסין שלו היה פעם קרוב יהודי.
הניתוק מהמגמות החברתיות, האבל, השכול וקריסתן של הקונספציות יגיעו גם אל שופטי בית משפט העליון, כוחם הבלתי מוגבל עלול לעמוד לחיץ להנהגה שעתידה לקום כאן ושתצטרך לתקן את החברה הישראלית ביום שאחרי המלחמה. ייתכן ופס"ד הוא שירת הברבור של שופטי בג"צ האקטיביסטים השואפים לקדם מדינת כל אזרחיה על חשבון מדינת היהודים, ייתכן ויהיו עוד פסיקות עתידיות. כך או כך, המציאות הכריעה – מדינת ישראל תהיה קודם יהודית ואח"כ דמוקרטית זה יתחיל בעם ויחלחל גם למוסדות המדינה.