במחקר שמצטייר כאמין בפרטיו המודיעיניים נטען כי המחדל באוקטובר 23’ הוא בעיקרו מחדל מודיעיני של אמ”ן וגורמים אחרים. כמו מסקנת המחקרים על מחדלי מודיעין במאה הקודמת, גם המסקנות המצטיירות לגבי המחדל ב־23’ נובעות מכך שהמודיעין אשם מאחר שלא היה חסר לו מידע והוא טעה בניתוח המציאות. בנוסף, כפי שהתרחש ב־73’, יש גם תקלות ארגוניות פסיכולוגיות של דיסוננס קוגניטיבי, חשיבת עדר והיררכיה פיקודית שמאפיינות את גופי המודיעין ומקבעות פרדיגמות חשיבה קיימות ומונעות הולדת חדשות.
"כל האופציות על השולחן": הציונות הדתית תפרוש מהקואליציה?
סמוטריץ ובן גביר נגד עסקת החטופים: אלו הטיעונים להתנגדותם
המסקנה שלא ניתן למנוע הפתעות היא הנחת יסוד באמנות המלחמה. הנחה זו בנויה על פירוש המושג "הגנה" שהוא “הדיפת מהלומה” כהגדרתו של קלאוזביץ. נוכח זאת, מי שמשימתו היא הגנה לא יכול להיות מופתע מעצם התקפה עליו, אלא רק מעיתויה, מקומה והיקפה. יתרה מזו, קלאוזביץ טוען שאם ההגנה ערוכה כדין, המצביא שמפקד עליה “אינו ממתין ליריבו מחמת חשש הנובע מרגשות אי־ודאות מביכים, אלא מבחירתו החופשית, בשלוות נפש רגועה”, ומכאן מסקנתו הידועה: “הגנה היא הצורה החזקה יותר של עריכת המלחמה”.
כחלק מכשלי המפקד ולא המודיעין ניקח כדוגמה את מסמך האזהרה של ליברמן הכולל כל הנדרש והמצופה מהמודיעין: האויב והמהפכה שחלה ביכולות הלחימה שלו; דרכי הפעולה האפשריות שלו; דרך הפעולה האפשרית שלו המסוכנת ביותר לכוחותינו והתורפות שבהגנתנו. מכאן, המסמך המודיעיני היה אמור לעבור בתחנות השונות כדי שכל בעל תפקיד יוכל למלא את הנדרש ממנו. היה עליהם להגיע למסקנה כי בגלל היישובים סמוכי הגדר, נבצר מצה”ל להכיל את התוקף במרחב החזקה בתוך הגדר; מנגד, בגלל נטרול יכולות התמרון של צה”ל בשטחים שישראל נטשה, נוצר חוסר יכולת להעביר את מאמץ ההחזקה במהירות מחוץ לגדר, לשם הכלת התוקף בשטחיו. על צה”ל נכפה, אפוא, לנהל את קרב ההגנה במרחב שבין קו המגע לקו העצירה האסטרטגי, שחדירתו משמעה התמוטטות ההגנה. מאחר שהגדר במערב הנגב ובגליל היא בה בעת קו המגע וגם קו העצירה, הגנת ישראל נותרה ללא מרחב החזקה.
חריצות אינטלקטואלית של חוקרי המודיעין, לעומת נרפות אינטלקטואלית של חוקרי אמנות המלחמה, גרמה להיפוך יוצרות: הזנב - המודיעין, מכשכש בכלב - המפקד. המפקד, מכושף מיכולותיו הטכנולוגיות של המודיעין ומהתחייבותו לספק באמצעותם התרעה, שמח אולי להיפטר מהעול של פסגת מצביאותו: נקיטת צעדים מוקדמים הנדרשים למניעת הכרעתו חרף הפתעתו - ולהמתין להתרעה מודיעינית.
מאחר שהלקח מהמחדל האמיתי של מלחמת יום הכיפורים לא הופק והוטמע, העזרה הגדולה שניתן להגיש כרגע למצביאות הצבאית והמדינית, היא לשגר אליהן את דברי האנטינגטון, בספרו הקלאסי "החייל והמדינה": “איש הצבא מסוגל מבחינה מקצועית להעריך את כוח הלחימה של מדינה אחרת. עם זאת, שיפוט של המדיניות שלה, הוא עניין של פוליטיקה שהיא מעבר לכישוריו. אין לבטוח בטבע האנושי... גם כאשר ההצהרה הגלויה משקפת כוונות ידידותיות ביותר. אם למדינה יש את הכוח לפגוע בביטחון של זולתה, אזי חובה לשער שהיא תעשה זאת. מרווח הביטחון מחייב ייחוס כוונות של רוע לכוחות אחרים, יחד עם יכולות ממולחות ביותר. זו אחריות צבאית להיות מוכן לכל תרחיש”.
הכותב הוא חבר פרויקט הניצחון הישראלי ומרצה לחשיבה אסטרטגית צבאית ומדינית