התקוות כאילו המלחמה תביא את החרדים לרצות להשתלב יותר בחברה הישראלית מתנפצות אל קרקע המציאות והנתונים. סקר של המכון למדיניות העם היהודי בביצוע "המדד" ואסקריא, מראה שבכל הנושאים הקריטיים להשתלבותם ולשוויון בישראל, מבחינת החרדים לא ישתנה כלום גם אחרי המלחמה. 

"אנחנו צריכים להתאחד, כולנו יהודים": ההירתמות יוצאת הדופן של החברה החרדית
"תנועת התעוררות": שינוי משמעותי בעמדות חרדים ביחס לתרומתם לצה"ל

רק שינוי חיצוני, שיפסיק את התמיכה באורח החיים החרדי ויחייבם לשאת באופן שווה בנטל הביטחוני והכלכלי יביא לשילובם ויציל את ישראל מעתיד של מדינת עולם שלישי שקיומה תלוי על בלימה. 

כמה תמונות ברשתות החברתיות וכותרות בעיתונים על חרדים שמתגייסים הפיחו רוחות של תקווה. הנה, לנוכח המלחמה וגיוס המילואים הנרחב, גם החרדים מבינים שמה שהיה לא יהיה. שאי אפשר להיות עוד מעט 20% מהיהודים בישראל ולא לשאת באחריות המשותפת, ביטחונית וכלכלית לביטחונה. אבל סקר שערכנו במכון למדיניות העם היהודי מלמד שמבחינת רוב גדול של החרדים, כלום לא באמת צריך להשתנות.

גם עכשיו, כשהמלחמה עוד בעיצומה, ולנוכח תמונות של כמה חרדים במדים, שליש מהחרדים חושבים שזה רע. הם חוששים שהתמונות הללו יגרמו לסדקים בחברה החרדית ויעלו את הציפיות של החברה הישראלית שהחרדים יתגייסו בעתיד. שליש נוסף חושב שמדובר בתופעה חיובית אבל זמנית, שלא תשנה את נכונותם של החרדים להתגייס בטווח הארוך. 

ההתנגדות של החרדים לשינוי בנושא הגיוס בעקבות המלחמה גורפת. רק 9% מהחרדים סבורים שהפטור הגורף שלהם מגיוס צריך להתבטל. מולם, רוב של מעל 80% סבורים שהחרדים צריכים להמשיך ולקבל פטור גורף מגיוס. נקודת אור בהקשר הזה יכולה להיות קבוצה קטנה יחסית של חרדים (כ-20%) הרואה במסלולי שירות אלטרנטיביים כמו שרות במדים בזק"א למשל, או שירות לאומי, תופעה לגיטימית. 

החרדים נאבקים לשמר את חומות הגטו החרדי תוך שימוש בתקציבי מדינה לשם כך. לכן לא מפתיע שרוב החרדים (55%) סבורים שהמלחמה לא תשנה את החברה החרדית. רק 6% חושבים שהמלחמה תשנה את החברה החרדית באופן משמעותי ועוד 32% סבורים שהיא תזיז אותה, במעט, לכיוון של השתלבות בחברה הישראלית. 

גם בהיבט התקציבי מבחינת החרדים מה שהיה הוא שיהיה. לנוכח צרכי המלחמה שליש מהחרדים סבורים שהתקציב לחרדים צריך לעלות. 47% סבורים שהוא צריך להיות מקוצץ בשיעור דומה לזה של כלל התקציב. לנוכח אלו, אולי במפתיע, ואפשר להעריך שגם באופן מנותק מהמציאות, 44% מהחרדים סבורים שהמלחמה תוביל להפחתת המתח בינם לבין שאר הישראלים. עוד 24% סבורים שלא יהיה כלל מתח.

מעט המתוק שהולידה המלחמה בהקשר של החרדים היה ההתגייסות של רבים מהם לסייע במאמץ המלחמתי. כולם מכירים את תמונותיהם של אנשי זק"א ועבודת הקודש שלהם לאחר הטבח בדרום ועובדי עמותות חרדיות אחרות. אבל מעגל החרדים שהיו מעורבים בסיוע בעורף גדול יותר. מעידה על כך העובדה ש-32% מהחרדים מעידים על עצמם שהיו מעורבים במאמץ המלחמתי, ועוד 53% מעידים שהם מכירים מישהו כזה בסביבתם הקרובה. לפחות, כך נראה, רוב החרדים לא עמדו מנגד. 

צוות זק''א בכפר עזה לאחר הטבח (צילום: חיים גולדברג פלאש 90)
צוות זק''א בכפר עזה לאחר הטבח (צילום: חיים גולדברג פלאש 90)

שילוב חרדים בצבא ובכלכלה הוא אתגר אסטרטגי לישראל. התקציב שהועבר להם, שמגדיל עוד את התמיכה בהתבדלותם, רע לנוכח צרכי המלחמה אבל גם באופן עקרוני. אם הממשלה תמשיך בכיוון הזה, תוך שני עשורים ישראל תהיה מדינה עם שירותים ותשתיות של עולם שלישי ויכולת מוגבלת עוד יותר להתמודד עם האתגר הביטחוני הגדל. שילוב חרדים הוא לכן לא שאלה פוליטית. הוא עניין קיומי. הנתונים מראים שהמלחמה לא תביא לשינוי מתוך החברה החרדית. אם הרוב הישראלי לא יתאחד וידרוש את השינוי, הנתיב בו אנחנו מתקדמים יוביל את כולנו לתהום. 

ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי "פרס".