המלחמה למיגור חמאס שהחלה ב־7 באוקטובר נערכת להתכנסות לקראת פרק הסיום. זה נראה כמו עניין של שבועיים־שלושה עד שרוב הכוח הצבאי יתחיל להתקפל וברצועת עזה יפעלו כוחות טקטיים מצומצמים לטיפול במנהרות ובאלפי מחבלי חמאס שעדיין מסתתרים, ובעיקר בחיסול צמרת חמאס ובשרידי שלטונו.
המשחק נפתח: כך תעצב המלחמה בעזה את האופן שבו יתגבש העולם מחדש
מה שאומר שישראל כבר הייתה אמורה להיות ערוכה עם תוכנית סדורה, ליום שאחרי, כשאת רעמי התותחים והמטוסים יחליפו רעמי 2.2 מיליון העזתים שירצו ויפעלו לחזור לשגרת חיים, להתמודדות עם המציאות העגומה שחמאס והמלחמה הזו הביאו עליהם.
שמענו לא אחת את נתניהו מצהיר מעל כל במה, ”אחרי שנחסל את חמאס, אפעל בכל כוחי להבטיח שעזה לא תהווה יותר שום איום על ישראל, לא חמאסטן ולא פת”חסטאן”, תוך הדגשה שהרשות הפלסטינית לא תנהל את החיים ברצועת עזה.
מנגד לא שמענו ממנו מי כן ינהל את חיי היומיום הצפויים בעזה. עוד קונספציה כושלת של נתניהו כראש ממשלה, שבמקום להציג תכניות מעשיות משגר לחלל סיסמאות. המשך ישיר לכישלון שלו לאורך שנים בניהול הקונספציה מול חמאס שנשענה על פוליטיקה והישרדות.
מדובר באותו נתניהו שבזמנו דיבר על מיגור וחיסול שלטון חמאס שמתכנן ומתכוון לבצע פיגועים נגד קיבוצים ויישובים בעוטף עזה, לרצוח ולחטוף אזרחים וחיילים, ומנגד דאג שקטאר תעביר לאותו חמאס מיליוני דולרים ואף ראה בו איום שנוח לחיות ולהסתדר איתו, מתוך מחשבה שהוא מורתע ואפשר בעזרת כסף לקבל ממנו “שקט תעשייתי”.
כך גם בימים אלה, בניגוד לעמדת ביידן, נתניהו מדבר באופן ברור ונחרץ נגד ניהול חיי היומיום ברצועת עזה על ידי הרשות הפלסטינית, ומנגד ראינו מאמר של ראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי באתר הסעודי “אילאף” שבו הוא כתב שהרשות הפלסטינית תוכל למלא ברצועה את התפקיד שמייעדת לה הקהילה הבינלאומית, אבל לצורך זה היא חייבת לעבור רפורמה מהותית בעיקר במערכת החינוך, כלומר לחנך את הדור הצעיר בעזה, ברמאללה, בג’נין וביריחו לערכי מתינות וסובלנות בלי הסתה לאלימות נגד ישראל. את זה בעצם אומר גם ביידן.
אין חולק שהנגבי לא היה מפרסם את המאמר הזה ללא ידיעת נתניהו שמינה אותו לתפקיד. כלומר שוב נתניהו מדבר בשני קולות ומי שבוחן את זה מקרוב מבין באופן ברור שנתניהו מדבר ומתנהל מעמדה פוליטית כדי לספק את רצון המחנה שלו, עובדה שעלולה להביא את ישראל למחדל ואסון נוספים.
ישראל של אחרי ה־7 באוקטובר אינה דומה לישראל שלפניו. האסון יצר כאן מציאות שונה לחלוטין, עם השלכות לשנים רבות, וממשלה שנכשלה בהגנה על המדינה ועל אזרחיה, שהפקירה חבל ארץ ואת יושביו לאורך שנים, אינה ראויה להמשיך להוביל את המדינה לאחר המלחמה.
די להביט בהתנהלות הממשלה במהלך המלחמה ובעיקר בימיה הראשונים, עם חוסר האונים שגילו שריה. מספיק לקרוא את מה שפרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על התפקוד הכושל של הממשלה בשעות הראשונות של המלחמה ועל ההזנחה הפושעת שלה שבאה לביטוי במהלך ימי המלחמה.
לכן, ביום שאחרי צריך, לפני הכל, לקבוע מועד לבחירות. מצופה מחברי הכנסת שיש להם אחריות לאומית אלמנטרית לשליחותם ותפקידם להתעלות מעל כל שיקול ואינטרס, לראות לנגד עיניהם רק את טובת המדינה, ולהביא לאלתר להצבעת אי־אמון בממשלה ובכך לקבוע מועד קרוב ביותר לבחירות, על מנת שתיבחר כאן ממשלה פרגמטית ואמינה שתנהיג את המדינה במצבה הנוכחי הקשה.