במהלך השבועות האחרונים, כמעט מתחת לראדר, מתגבשת התוכנית ל"יום שאחרי" והפתרון שככל הנראה יהיה רלוונטי לניהול הרצועה. גורמים שונים, מצדדים שונים, מתייחסים בחשאי להסכם של היום שאחרי, כפי שנחשף בעיתון מעריב, על הכוונה של נתניהו להשלים את המהלך האחרון להסדר האזורי.
בשבוע שעבר, צחי הנגבי כתב טור מיוחד בעיתון הסעודי "אילאף", בו הסביר כיצד ישראל רואה את היום שאחרי שלטון חמאס. "אין לנו אינטרס לשלוט ברצועה, יש צורך בשלטון פלסטיני מתון", הוא כתב. "יחד עם הכוחות האזרחיים והמתונים בזירה הפלסטינית, תושבי עזה ושותפינו בקהילה הבינלאומית ובמדינות האזור, נבחן כיצד לבנות מחדש את הרצועה. כדי ליצור מציאות חדשה, יהיה צורך בשילוב כוחות אזוריים ובינלאומיים".
באותו הזמן ממש, מפרסם העיתון הצרפתי "לה מונד" כי קיים מתווה סעודי ליום שאחרי ברצועת עזה: הגליית מנהיגי חמאס וכוח שלום ערבי. לפי ההצעה של מכון המחקר הסעודי, ראשי הנהגת החמאס יוגלו לאלג'יריה, מדינה הנהנת מקשרים טובים עם איראן וקטאר. במקביל, כוח שמירת שלום ערבי, המורכב מיחידות של מדינות במפרץ ומצרים, ייפרס ברצועת עזה עם יציאת הכוחות הישראליים. כוח שמירת השלום הערבי ינהל את החיים האזרחיים ברצועה מכוח מנדט שעצרת האומות המאוחדות תעניק לו. הכוח יקבע ארבע שנים של ממשלת מעבר הבנויה מטכנוקרטים. בתום תקופת הכשרה, יעבור השלטון בעזה לידי הרשות הפלסטינית.
תוכנית המכילה את התנאי שלפיו לכוחות הביטחון הישראלי יהיה חופש תנועה בתוך הרצועה, בדומה לשטחי B ברשות, עשויה להסדיר את נושא סיום הלחימה ולהביא לפריצה לעבר מזרח תיכון חדש, כפי שהוצג במסגרת חזון הנשיא ביידן.
בנאומו בפני עצרת האו"ם, הכריז נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי "נורמליזציה בין ישראל לבין מדינות האזור יכולה להביא להשפעה חיובית". הוא הציג את התוכנית שלו למסילת השלום, פרוזדור שיאפשר ערוץ נוסף (מעבר לתעלת סואץ) מהאוקיאנוס ההודי, לדובאי, ומשם ברשת כבישים ורכבות דרך סעודיה וירדן, לנמל חיפה ולאירופה. הפרויקט, שנקרא "המסדרון הכלכלי הודו-מזרח התיכון-אירופה (The India-Middle East-Europe Economic Corridor - IMEC) שיהפוך את ישראל לחלק דרמטי וחשוב בשינוי הדרך והאופן שבו סחורות ינועו בעולם. בנוסף, הוא עשוי להוביל להכרה פורמלית של סעודיה בישראל ויחסי שכנות חדשים. המסלול מתחיל בבומבי שבהודו, עובר דרך איחוד האמירויות וסעודיה, ומסתיים בפיראוס שביוון דרך נמל חיפה.
המלחמה האזורית האיצה את החזון של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן למזרח תיכון חדש, המחבר בין הודו לאירופה דרך המפרץ הפרסי, איחוד האמירויות, ערב הסעודית ירדן וישראל לאירופה. אפליקציה של חברה ישראלית, "טרקאנט", מקשרת בין צרכים לבעלי סחורה וחברות הובלה. בשבוע שעבר יצאה לדרך ההובלה היבשתית הראשונה של מטענים בנתיב "הגשר היבשתי" מחבר בין איחוד האמירויות, דרך נמלי חיפה ואשדוד, או דרך אילת למצרים או יעדים אחרים במזרח התיכון, על מנת שמשלחי מטענים וספקי שירותי הובלה לשם ייעול ההובלה בנתיב זה בשני הכיוונים. במסגרת שיתוף הפעולה יכללו שירותי טראקנט למשתמשי נתיב הגשר היבשתי למצרים אוטומטיזציה של הובלת המטענים, מעקב בזמן אמת אחר משאיות ומצב המשלוחים, חישובי פליטות לכל משלוח ועוד. המשמעות של חיבור נתיבי סחר בים וביבשה, יהפכו את ישראל לחלק דרמטי וחשוב בשינוי הדרך והאופן שבו סחורות ינועו בעולם עם הבונוס של הכרה פורמלית סעודית ויחסי שכנות חדשים.
המהלך לכינונה של ברית אזורית הנשענת על יתרונות סחר מהותיים, תחת המטרייה האמריקאית, מציע הזדמנות לבנות מחדש את השותפויות במרחב, תוך שימוש בחיבור הגאוגרפי מהודו ועד אירופה. החיבור הזה יאפשר, בין היתר, להוביל הובלה ימית והובלה יבשתית של סחורות, וכן להקים צינור שיספק אנרגיה לאירופה. צינור זה יסייע לאירופה להיגמל מהגז הרוסי, ובכך יחזק את היכולת שלה להתמודד עם האתגרים שמציבות רוסיה, איראן וסין.
הסכם הרכבת בין איראן לרוסיה, שנחתם במאי 2023, הוא חלק מהמאמצים של שתי המדינות לבנות מערכת תחבורה משותפת, שתקשר בין אירופה לאסיה. הקו החדש, באורך 162 קילומטרים, מחבר בין העיר ראשת, הממוקמת צפונית-מערבית לטהראן, לעיר אסטרה, הסמוכה לגבול עם אזרבייג'אן. ההסכם נחתם על רקע המלחמה באוקראינה, והוא עשוי לסייע לרוסיה לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות. הקו החדש צפוי להקל על הובלת סחורות ומקורות אנרגיה בין שתי המדינות, וכן להגדיל את הקשרים הכלכליים והפוליטיים בינה וליעדים נוספים באסיה ובאירופה וכן להגדיל את הקשרים הכלכליים והפוליטיים ביניהן.
הרעיון האמריקאי הוא לתקוע טריז ולנתק את היווצרותו של הציר "המסדרון הצפוני-מערבי" (International North–South Transport Corridor או INSTC), נתיב באורך של כ-7,200 קילומטרים המחבר את האוקיינוס ההודי לאירופה. הציר, המורכב מרשת של קווי תובלה ימית, מסילות רכבת וכבישים, צפוי לספק יתרון תחרותי משמעותי למדינות המשתתפות בו.
בנאומו בטקס החתימה על ההסכם להקמת הציר, אמר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כי "העברת סחורות בנתיב החדש תספק יתרון תחרותי משמעותי. הוא יאפשר להעביר סחורות מסנט פטרסבורג למומבאי בתוך עשרה ימים. לשם השוואה, המסע הזה בנתיבי סחר מסורתיים דורש בין 30 ל-45 ימים".
המהלך המתחרה האמריקאי, כפי שהוצג בחזונו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, משמש לא רק לכריתת בריתות חדשות במרחב המזרח התיכון, אלא גם ובעיקר, להרחקתה של הודו מהציר הצפוני-מערבי (INSTC) ולהקמת חלופה אסטרטגית לו, כפי שהוצג לראשונה במסגרת אירוח פסגת ה-G20 שהיה בהודו, בין היתר כדי לבסס את מעמדה כציר עולמי עוצמתי.
וכך, המלחמה המתרחשת בעזה איננה משפיעה רק על האזור שלנו, אלא היא חלק חשוב מאוד בתצריף של עולם המחר והאופן שבו יתגבש מחדש העולם, שבו נוצרים צירים חדשים של מדינות. בעולם שבו ארצות הברית איננה עוד השחקן היחיד בעל ההשפעה הגדולה ביותר, ישראל, המעוניינת להיות חלק בציר שמקימה ארצות הברית, תהיה מחויבת לשחק בו לפי כללי המשחק, שיבטיחו לה כיסא של כבוד מסביב לשולחן קבלת ההחלטות.
ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי".