התקפת הטרור של ה־7 באוקטובר ניפצה כמה מתפיסות הביטחון המבוססות בישראל. חודשיים וחצי אחריה, עלינו לבחון הרבה יותר מאשר את עמדת ישראל כלפי שלטון חמאס, או את תפיסת ההכלה שהופעלה בגבול עזה. למעשה, עלינו לבחון מחדש את היחסים בין צה"ל ובין החברה הישראלית. בחינה זו מתבטאת כבר היום בלפחות שלושה נושאים קונקרטיים על שולחנם של מקבלי ההחלטות: הגדלת מספר החיילים הקרביים, משך השירות בצה"ל ושירות המגזר החרדי. שלושת הנושאים קשורים כמובן זה בזה, אך לכל אחד מהם מאפיינים משלו.
לגבי משך השירות, נדמה שהתפיסה המקובלת היא שההצעה לקצר את שירות החובה יורדת מהפרק. סביר להניח שלכל הפחות שירותם של החיילים הקרביים אף יוארך. להארכת השירות השפעה אדירה על המשק, בעיקר בגלל עיכוב יציאה של צעירים לשוק העבודה וללימודים. על פי הערכות, כל הארכה של חודש בשירות משמעותה פגיעה של כשני מיליארד שקלים בתוצר. להארכה בשלושה־ארבעה חודשים מעבר למתוכנן משמעות כלכלית רבה, דווקא כשיש חשש שמשבר כלכלי עומד בפתח.
הארכת השירות לחיילים קרביים נדרשת, כמובן, היות שמפקדי צה"ל סבורים שהם זקוקים לכוח אדם קרבי רב יותר מאשר קיים כיום. לשם הגדלת היחידות הקרביות יזדקק צה"ל גם לדחיית שחרורם של משרתי המילואים, להגדלת מספר ימי המילואים בשנה, ולהגדלת מספר הנשים ביחידות קרביות. הארכת שירות המילואים משמעה הטלת נטל על אחוזים בודדים מהאוכלוסייה בגיל השירות. הרחבת שירות הנשים ליחידות קרביות נוספות אף היא בעלת משמעות חברתית, שצפויה לעורר התנגדויות.
חלק מהצורך במשרתים קרביים יכול לבוא מהגדלה ניכרת של משרתים מקרב הציבור החרדי, כשברור שהניסיון להעביר חוק שנותן פטור גורף לחרדים משירות צבאי ירד מהפרק. באלו כלים ניתן יהיה לקדם כעת גיוס חרדים? בכפייה? בהפעלת לחץ כלכלי? בהצבת יעדי גיוס שאפתניים? שאלות אלו דורשות הכרעה פוליטית אך כולן כרוכות גם בהלך הרוח הציבורי, כולל של החרדים, ביחס לשירותם בצה"ל.
אכן, בכל הנושאים האמורים מתקיימים דיונים, וההנהגה מכינה את הקרקע לקראת החלטות. אלא שדווקא בגלל חשיבות הנושאים, נראה שהכרעה מהירה אינה לטובתם. לא ראוי כי הכרעות לטווח ארוך בנושאים הללו שישפיעו על המדינה למשך שנים רבות יתקבלו כעת.
הצורך בדחייה מבוסס על שני טעמים: הטעם הראשון הוא מהותי. יש יתרון בקבלת החלטות לאחר שיקול דעת ובחינת הצרכים, ולא באמצע המלחמה. כל עוד לא ברור מה יהיה ההסדר הביטחוני ברצועת עזה לאחר המלחמה, אין יכולת להעריך כמה כוח אדם יידרש לצה"ל.
לא פחות חשובה היא הלגיטימציה הציבורית. לא ראוי שמנהיגים פוליטיים ומפקדים בכירים שלא הצליחו לספק את הביטחון לאזרחי ישראל, יקבלו החלטות לטווח ארוך בדיוק בתחומים שבהם הוכיחו את כישלונם. לאחר המלחמה תוחלף כנראה ההנהגה הצבאית וייערכו בחירות. ראוי כי ההכרעות בנושאים הללו יתקבלו על ידי הנהגה חדשה שתזכה ללגיטימציה ציבורית.
כהן הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר סגל בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו; מלאך הוא ראש תוכנית חרדים בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה