תפיסת העולם המערבית נחושה להפריד בין חמאס ובין האוכלוסייה הפלסטינית בעזה, אבל היא מנוגדת למציאות המזרח־תיכונית, החושפת שילוב ברור בין חמאס ובין רוב הפלסטינים (גם ביו”ש), חברתית, חינוכית, תרבותית, רעיונית ודתית. המציאות המזרח־תיכונית גם מציגה את חמאס כמדינת טרור ולא רק כארגון טרור. לכן, רוב ערביי עזה חגגו בהתלהבות את ה־7 באוקטובר, ורואים בטרור אב־טיפוס לגבורה במסגרת מלחמת קודש לקידום חזון עקירת “הישות הכופרת היהודית”.
המקל והגזר: זו השיטה לפיה ישראל צריכה לנהוג מול הפלסטינים | ליאו די
"למנוע אסון ברצועה": כיצד והאם ניתן לבצע הגירת פלסטינים מעזה?
בשקט בשקט: כך אבו מאזן פועל לצרף את חמאס לאש"ף | דיווח
פוטנציאל הטרור של ערביי עזה ממונף מ־1947 על ידי “האחים המוסלמים”, ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם, שהקים את חמאס ב־1988. הסניף העזתי של “האחים המוסלמים” היה צמוד למרכז הארגון במצרים, ופעל בעיקר בקרב המעמד הבינוני. משנות ה־90 הרחיב חמאס את פעילותו בקרב ערביי עזה והפך לגורם מרכזי בזירה החברתית, הרעיונית והדתית.
הזדהות ערביי עזה עם “האחים המוסלמים” וחמאס גדלה בהדרגה מאז החתימה על הסכם אוסלו ב־1993, בעקבות החלטת ערפאת ומחמוד עבאס להקים את מערכת החינוך לשנאה, ההסתה במסגדים והאדרת הטרור. בתחילה הביאה הנחלת הטרור לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית, אך עד מהרה הזניקה את התמיכה בחמאס, שהפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות העזתית ומודל לחיקוי עבור רוב הנוער הפלסטיני.
מודעות הרשות הפלסטינית להזדהות הגוברת עם חמאס ולהפיכתו מארגון טרור למדינת טרור בעזה (תחילה) גרמה לה להימנע מקיום בחירות מאז 2005 מחשש לניצחון סוחף של חמאס. תגובת ערביי עזה לטבח ה־7 באוקטובר הבהירה שחמאס הוא אכן בשר מבשרם של העזתים, ושיוקרתו הרקיעה שחקים בעזה וביו”ש.
כדי להקל את גיבוש ההצעות לפתרון סכסוכים, המערב מעדיף ליצור מציאות אלטרנטיבית, אופטימית, צפויה ונוחה יותר ממציאות מזרח־תיכונית בת 1,400 השנים שהיא מתסכלת, אלימה, בלתי צפויה ובלתי נוחה. מכאן ההנחה של מעצבי מדיניות מערביים שחמאס וערביי עזה נפרדים, תרבותית ורעיונית, ולכן האוכלוסייה היא לכאורה חפה מפשע ואין לפגוע בה. אבל המציאות המזרח־תיכונית היא שמהותו של חמאס מבטאת את הערכים, תפיסת העולם והחינוך של רוב ערביי עזה השולחים את ילדיהם למערכת החינוך של חמאס, למסגדי חמאס ולהתקהלויות ההמוניות המשבחות את טרור חמאס.
בניגוד לתובנה המקובלת במערב, חמאס אינו ארגון טרור כמו “הנתיב הזוהר” בפרו, “הבריגדות האדומות” באיטליה, “הפעולה הישירה” בצרפת, “הכוחות המזוינים המהפכניים” בקולומביה וגם לא דאע”ש בסוריה ובעיראק. חמאס הוא מדינת הטרור של רצועת עזה, חלק בלתי נפרד מהתשתית החינוכית, התרבותית והדתית של עזה, וזוכה להזדהות מצד רוב תושבי הרצועה. חמאס זוכה לתמיכה רחבה יותר מהתמיכה של תושבי סוריה במשטר אסד, תושבי איראן במשטר האייתולות, ויותר מהתמיכה שזכו לה סדאם חוסיין בעיראק וקדאפי בלוב.
מדיניות מערבית המתעלמת ממציאות המזרח התיכון, אינה מכירה בשילוב בין חמאס לרוב גדול של ערביי רצועת עזה, מנסה לבלום את מתקפת צה”ל, מזרימה אדרנלין לוורידי חמאס, מעניקה רוח גבית לטרור האסלאמי האנטי־מערבי, ומקשה על מלחמת ישראל והמערב בו.
הכותב הוא שגריר (בדימוס) מומחה ליחסי ישראל־ארצות הברית, חבר ב"מבטחי" - פורום מפקדים לאומי.