התחושות המרות שמציפות את הציבור הישראלי בעקבות הטראומה של ה־7 באוקטובר מחריפות על רקע האיבה המופגנת כלפי ישראל ברחבי העולם. אנו ניצבים מול גילויי אנטישמיות קשים ומסרבים לעכל כיצד פשעי חמאס הנוראיים מתקבלים כלגיטימיים בקמפוסים היוקרתיים ביותר במערב. אנו מתפוצצים מזעם לשמע מפגינים שזועקים "מהים עד הנהר - פלסטין תהיה חופשית".
לקראת עסקת חטופים? משלחת ישראלית הגיעה לקהיר
הסיכוי האחרון של סינוואר? זו המדינה שהוזכרה כיעד להגליית ראשי חמאס
אנו חשים חוסר צדק מהדהד כאשר מלחמת המגן שנכפתה עלינו מוכתרת על ידי יפי נפש נבערים כפשע קולוניאליסטי. מרגיז לגלות שהעניין הצודק שלנו נופל קורבן לאינטרסים ציניים ולמציאות גלובלית אכזרית שכלל אינה תלויה בנו. כך רוסיה וסין עוינות לנו כי זו דרכן להיאבק בארצות הברית.
למרות שהתסכול מובן, ישראל לא תצליח לנווט דרכה אם תתעלם מהעובדות הלא נעימות של מציאות חיינו ותסתפק בקיטורים על צביעותו של העולם. גורלנו מיקם אותנו בצומת אלים שמהווה לאורך ההיסטוריה מוקד לחמדנותם של שליטים ולכיסופיהם של מאמינים – נתון גיאופוליטי שמלכתחילה אינו מבטיח יציבות. לכך מצטרפות מספר עובדות חיים אסטרטגיות שרלוונטיות לימינו, שאומנם אין בכוחנו לשנותן, אך בהתנהלות נכונה, בידינו להקטין את פגיעתן הרעה ולעתים אף לגייסן לטובתנו.
איראן מתנגדת לעצם קיומה של ישראל, בונה יכולות תקיפה ומגבשת חזית כנגדנו. אין בכוחנו לשנות את התפיסות האידיאולוגיות של האייתולות, אך יש בכוחנו לפעול לגיוס מאמץ בינלאומי לעצירת מאמצי טהרן להשיג נשק גרעיני. בכוחנו גם לסייע בהקמת קואליציה אזורית חזקה נגד האיום האיראני. מדינות ערב חוששות מאיראן והן נכונות לשתף עמנו פעולה ואף לכרות הסכמי שלום אם נשרטט יעד מדיני ברור לסיום הכיבוש ולפתרון הבעיה הפלסטינית.
ארצות הברית היא בת בריתנו היחידה. אין בכוחנו להשתחרר מתלותנו הביטחונית והמדינית בה. איננו יכולים לכפות את רצוננו על וושינגטון ואין בכוחנו לתכסס ולתמרן בערמומיות בין המעצמות כי נצא קירחים מכאן ומכאן. אך יש בכוחנו לטפח את הידידות עם אמריקה ואף להעמיק את מחויבותה כלפינו אם לא נתעלם מהאינטרסים שלה ונסייע במימושם. ליהודי ארצות הברית השפעה רבה בארצם ובכוחם לסייע במאמצינו אלה, אך כדי שיירתמו למשימה עלינו לכבד את ערכיהם ולקרבם אל לבנו.
בין הים התיכון לנהר הירדן חיים מספר שווה של יהודים וערבים. אין בכוחנו לשנות את המציאות הדמוגרפית וגם לא לשמור על אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ללא רוב יהודי מוצק. אך יש בכוחנו לחתור להסדר שיפריד בין שני העמים באמצעות גבול קבע מוכר שיבלום את גלישתנו למציאות דו־לאומית אלימה.
העולם מתעקש כי הרשות הפלסטינית ואש"ף הם נציגי העם הפלסטיני ועמם יש להתקדם להסדר מדיני. אין בכוחנו לשכנע את ידידינו בעולם ואת מדינות ערב כי יש לפעול במנותק מהם, אך יש בכוחנו לסייע בשיקום הרשות ובתיקון כשליה, ובמקביל, להעצים את הביטויים החיוביים שהפגינה (הכרה בישראל, שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון הישראליים). בכוחנו גם לנווט להסדר בינלאומי בעזה שייושם ביום שאחרי המלחמה ושישלב באופן מדורג את הרשות וכך יסיר מעלינו את נטל שיקום הרצועה והדאגה לשני מיליון תושביה.
מפתה להאשים את "ההסברה" הישראלית שאינה עושה די כדי לשכנע בצדקתנו, אך אין לשגות באשליות לגבי כוחה לשנות סדרי עולם. בעת הנראית לעין, האנטישמיות לא תיעלם מחיינו, ומדינות תוספנה לפעול לקידום האינטרסים שלהן באופן קר ונטול סנטימנטים. לרבים קשה לקבל אמת מתסכלת זו, אך מול האתגרים שניצבים בפני ישראל אסור שנסתפק בלהיות צודקים. עלינו להיות חכמים.
הכותב הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI). לאחרונה ראה אור ספר הילדים שחיבר "גיא והשח"