עם כל הצער הרב והכאב הנורא, אני מרשה לעצמי לומר שהמלחמה שנכפתה על ישראל ב־7 באוקטובר הייתה עלולה לגרום לנזק הרבה יותר גדול. במציאות המרה שבה מדינת ישראל הייתה שקועה בשנה האחרונה זה יכול היה להיפתח במהלומה ובאסון הרבה־הרבה יותר חמורים וכואבים. די לחשוב מה היה קורה אילו המתקפה של חמאס באותה שבת של שמחת תורה הייתה נפתחת בתיאום עם חיזבאללה, החות’ים, הטרור ביהודה ושומרון והמיליציות האיראניות בסוריה. לא צריך דמיון רב בכדי להבין באיזה מצב הייתה היום מדינת ישראל.
אלפי מחבלים חוסלו, כ-11 אלף רקטות שוגרו: סיכום 100 ימי מלחמה
המשבר התקציבי: אלו השרים שמאיימים להצביע נגד
המלחמה הזו היא “קריאת השכמה” רועמת ומהדהדת שמחייבת את ישראל להתעורר לעולם אחר של חשיבה והתנהלות, לציונות חדשה ותכליתית שמחוברת למציאות העולמית ולסביבה המשתנה סביבנו. מציאות שיש בה הנהגה אמיצה עם מעוף, חזון, ראייה נבונה ופרגמטית, שיש לה את היכולות והעוצמות לקבל ולבצע החלטות קשות, ובעיקר לא דומה להנהגה הארכאית, המשיחית וחדלת האישים הנוכחית, שבחזון שלה מצויה הקמה מחודשת של בית המקדש, חזרה לבית המשפט בנוסח הסנהדרין ולימי התנאים והרחבת ההתיישבות היהודית לגבולות ארץ ישראל השלמה כמו היינו אדוני כל העולם.
המלחמה הוכיחה לנו באופן ברור שאנו זקוקים להנהגה אחרת, שעבורה ערך האדם הוא מעל הכל, בטח מעל קברי צדיקים, ושמנהיגים בדמותם של נתניהו, אמסלם, בן גביר, סמוטריץ’, קרעי, רגב ודומיהם אינם יכולים להוביל אותה בעת הזו בדרך שבה הם מתנהלים. נוכחנו לראות במלחמה הזו שיש כאן דור חדש של מפקדים ולוחמים נועזים ונחושים, שהביא לעם ישראל רוח חדשה, ושיש בכוחו להציב כאן הנהגה חדשה עם יכולת חשיבה מחוץ לקופסה שתצעיד את ישראל למציאות שונה ולעשות את מה שלא הצליחו לעשות ההנהגות הקודמות.
ישראל של ימים אלה, 100 ימי מלחמה, ניצבת בפני אתגרים רבים וקשים שכמוהם לא ידענו בעבר, ושמחייבים מנהיגות למופת ולא רופסת. מעבר למשימה הראשונית של סיום המלחמה בעזה אחרי מיגור שלטון חמאס והשבת החטופים, יש צורך דחוף במתן פתרון לעזה ההרוסה, בחירה והצבה של הנהגה אזרחית שתספק את צורכי שני מיליון פלוס תושביה, כל זאת לאחר נוכחות ושליטה ישראליות במעבר רפיח וציר פילדלפי.
לצד זה ניצב בפני הנהגת המדינה הצורך להשיב את השקט והשלווה לגבול הצפון, שכ־80 אלף מתושביו הם בחזקת עקורים מבתיהם, שדותיהם ומפעליהם, תוך השבת הביטחון לצפון מול איומי חיזבאללה. באותה רשימת משימות חשובות מצויה משימה לא פחות קשה - שיקום יישובי העוטף והשבת תושביו העקורים לחיים של ביטחון ושקט מול רצועת עזה.
כל זה לפני שדיברנו על משימות כמו שיקום כלכלת ישראל, טיפול בחקלאות, בתיירות, במערכת החינוך ובמערכת הבריאות. מדובר במשימות מיידיות על מנת להחזיר את המדינה לפסים של נורמליות. האם הממשלה הזו יכולה למלא את המשימות הללו? ברור שלא, כפי שנלמד בימים הקרובים מתקציב המדינה שהיא תציג, ויוכיח מדוע ישראל חייבת החלפת הדיסקט המנהיגותי, שיהיו בו מענה ופתרונות למחדלים שהביאו את ישראל לאסון הנורא של ה־7 באוקטובר, כמו שינוי מהפכני ויסודי במבנה של צה”ל, בהתנהלות המדינה ובסדרי העדיפויות שלה.
במציאות הזו, כשאנו שואלים היום: פני המדינה לאן? ברור לכל בר דעת נטול שיקולים ואינטרסים פוליטיים, שהממשלה הזו אינה ראויה ואינה מסוגלת לעמוד במשימות הללו.