אלה שמבקשים לשרוף את אסמינו, להערכתי, כבר הגיעו לשלב שאין ממנו חזרה – וחיים באר, איש רע בעיניי, מי שכינה לאחרונה, ולא בפעם הראשונה, את הציונות הדתית, קהילה שעשרות מבניה נפלו בקרבות על הגנת עוטף עזה, “סרטן ב(גוף) האומה", הוא, לכאורה, אחד מהם. התנצלותו דומה בעיניי לקליפת השום. אין בה כל ממש. היא רק מדגישה, לטעמי, את הכיעור שבדבריו.

הבעיה היא שחיים באר ממש לא בודד בהתבטאויותיו הנבזיות. שמעתי דברים דומים גם מפי אחרים, בני חוגו של האיש הזה, ואני תוהה, ביני לביני, לאן האנשים האלה רוצים להוליך את המדינה היהודית? כלום באמת הם סבורים שחובשי הכיפות, הסרוגות והלא סרוגות, או השחורות, הם אויביו של הבית שהעם היהודי הקים לעצמו? מאין נובעת השנאה הזאת, החולנית להערכתי, כלפי “האחר"?

בין לבין, אני שומע גם בכירים לשעבר במערכת הביטחון, לא אחד ולא שניים, שהפכו את פיהם לביב שופכין מהלך. לדוגמה, מתן וילנאי, בעבר מועמד לתפקיד הרמטכ"ל, מי שהכתיר את מה שאירע באותה שבת ארורה בכותרת “טבח נתניהו", או יאיר גולן, אף הוא היה מועמד לאותו תפקיד, מי שמציע “לגלגל בזפת ובנוצות את בנימין נתניהו ואת אשתו - ולגרש אותם מהעיר", ואני מרגיש את האדמה רועדת מתחת לרגליי.

גועל הנפש, לטעמי, עולה על גדותיו. הטירוף פשוט חוזר למקומותינו - וזה לגמרי לא מבשר טובות. עצם היסודות של ביתנו מתערער - ויש, כנראה, מי שמאוד רוצה בזה.

אני רואה את השלטים שנושאים המפגינים, אלה שתומכים, כביכול, במשפחות החטופים - וקצת קשה לי להבין את פשרה של התנהגותם. אין לה כל קשר לטיעון רציונלי כלשהו. מדובר, אולי, במיעוט באוכלוסייה, אבל זה מיעוט עם הרבה עוצמה כלכלית ושליטה במוקדי כוח מרכזיים.

בד בבד, חונטה של גנרלים בדימוס שוב יוצאת בקריאות שמשמעותן חזרה לקונספציה תבוסתנית. זאת הקבוצה שהמיטה עלינו, למיטב הבנתי, אסונות אין־סוף. הפעם, דובריה דורשים “בחירות עכשיו". למעשה, מה שהם מבקשים זה להפסיק את הלחימה, על כל המשתמע מכך, להודות בתבוסה מול אלה שטבחו במאות אנשים בשמחת תורה ולהצהיר, בפועל, שאין לישראל יכולת להילחם באויביה. כאילו שכבר שכחנו את תמיכתם הרעילה של אותם בכירים, או של קודמיהם, אלה שמינו את הנוכחיים בשיטה הידועה של חבר מביא חבר, בהתנתקות מגוש קטיף ומצפון השומרון או בנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון או בהחלטה של ממשלת אוסלו להחזיר את ערפאת לרצועת עזה.

למעשה, אין כל חדש בהתנהגותה של החונטה הצה"לית; לא באמירות בכיריה, בעבר ובהווה, ולא במעורבותה הפוליטית. שוב יש שם ניצנים של יהירות והתנשאות ורצון לכופף את הדרג הנבחר, בעיקר, לדעתי, של רמטכ"לים לשעבר. ולצערי, אם לא נבער את הרע מקרבנו, “הבית השלישי" ילך בדרכם של שני קודמיו.