לישראל אין סיבה לשמוח יתר על המידה בכך שצווי הביניים שיצאו מהאג הרבה פחות חמורים מכפי שחששנו, ושאין ביניהם צו הדורש להחזיר את תושבי צפון עזה לבתיהם או צו להפסקת המלחמה. דווקא קלותם של הצווים עשויה – ואולי אפילו נועדה – לפתות את ישראל להעטות לגיטימציה על הליך שאינו לגיטימי. ואז, משהכרנו בתוקפו של ההליך, וסנדלנו את עצמנו לרעיון שהטריבונל הזה יכול להתערב בניהול המלחמה שלנו, יבואו צווים אחרים, חמורים יותר. בסופם, יטבעו על מצחנו אות קין שקרי של רוצחי עם.
ברק טוען בעצמו שאין שום בסיס לטענות בדבר רצח עם שמבצעת ישראל בעזה. לפיכך לשיטתו שלו אין שום בסיס משפטי לצווי הביניים. לכן, אומר פרופ' כהן־אליה, אין שום היגיון משפטי בכך שהוא עצמו הצביע יחד עם שופטי הרוב בעד שניים מהצווים הללו.
אבל כל מי שמכיר את הקריירה הארוכה והפורה של ברק, ואת עיקר מפעלו, שהוא פוליטי ולא משפטי, לא צריך להיות מופתע מכך שהוא מנצל את מעמדו כדי לחרוג מסמכותו ולכפות את השקפותיו האישיות. למעשה יש תמימות רבה בעצם התקווה שברק יפעל כאן למען ישראל באופן כללי, ולא לחיזוק מפעלו שלו בתוך הפוליטיקה הישראלית באופן ספציפי. כלומר, לחיזוק נוסף של בית המשפט על חשבון הרשויות הנבחרות.
המושב הזמני של ברק בהאג הוא הרי מנוף רב־עוצמה להמשיך את המפעל הזה. מהאג הרחוקה מסייע ברק להשחיז עוד נשק כנגד אלה שהעזו, בחוצפתם, לבקש להגביל את כוחו של בית המשפט, בהתאם לנהוג בדמוקרטיות אחרות, ולהשיב מעט מזער מן הריבונות לבעליה האזרחים.
איתות מהולנד
אבל נזקם לא נעצר כאן, מסביר פונטה. הם גם מפירים את האיזון בין רשויות בתוך המדינות, משום שהם הופכים לבעלי ברית של בתי המשפט העליונים שבהן, וכך מעניקים לבתי המשפט המקומיים יתרון במאבקם לעליונות על הרשויות הנבחרות.
הישראלים יכולים להבין את הטענה הזאת בקלות בהתבסס על ניסיונם עם אמנות בינלאומיות וגופים בינלאומיים, המשמשים לא פעם את בית המשפט שלנו כדי לאכוף את רצונו על המחוקק (הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן החתירה המתמשכת של בית המשפט העליון תחת חוקי ההגירה של ישראל בשם נורמות ואמנות בינלאומיות).
ברק כמובן מכיר היטב את הדינמיקה הזאת, ותמימות הייתה מצדנו לחשוב שלא ינצל את ההזדמנות שנקרתה לו. לבד מהצטרפותו המזיקה לצו הדורש להבטיח לעזתים סיוע הומניטרי, הוא הצביע עם שופטי הרוב גם בעד הצו הדורש להעניש את מי שמסית לרצח עם. גם הצו עצמו וגם התמיכה של ברק בו הם איתות שרשויות האכיפה והמשפט בישראל לא יחמיצו, כמובן. מאחר שהן מפורסמות בגמישותן הפרשנית, שהיא חלק ממורשת ברק שהנהיג כאן תורת פרשנות פוסט־מודרנית היכולה למתוח ולכווץ את החוק לפי רצון השופט – לא קשה לדמיין איך ישתמשו רשויות החוק הישראליות בצו של האג, ונגד איזה מחנה פוליטי הם יפעילו אותו.
התרעות פיקוד העורף