ערב ה-7 באוקטובר, סוכנות הדירוג מודי'ס התריעה על האפשרות לפגיעה בחוסנה הכלכלי של מדינת ישראל, לאור נסיון ההפיכה המשטרית והפגיעה במגזר ההייטק לצד הפוטנציאל המסתמן להתערערות המצב הביטחוני. והנה, מתקפת הטרור האכזרית היכתה גם בדימויה הכלכלי של ישראל בצלה של מדיניות פיסקאלית ממשלתית בלתי-מאוזנת, שהביאו לראשונה בתולדות ישראל, להורדת דירוג האשראי.
הורדת הדירוג של מודי'ס תפגע לנו בכיס? בכיר האוצר לשעבר מסביר
לראשונה בהיסטוריה: מוד'יס הורידה את דירוג האשראי של ישראל | כל הפרטים
הדיון בהשלכות הדוח ממוקד, מטבע הדברים, בהיבטים הפיסקאליים הישירים העולים הנדונים, וזו נשענת בעיקרה על רכיבים עובדתיים ובחלקה על פרשנות והערכה. בהיבט הביטחוני, הדו"ח מציב שלוש נגזרות עיקריות, המחייבות מענה.
הצורך בגידור מלחמת עזה
לאורך הדו"ח, ניכרת המוטרדות המתמשכת של חברת דירוג האשראי מהיעדר אופק לסיום המלחמה, תוך הצבעה משתמעת על כך שהמשק הישראלי איננו בנוי למלחמות ארוכות (במשתמע, בסגנון מלחמת רוסיה-אוקראינה), וכי אפשר ויעד המלחמה לחיסול ארגון חמאס - הינו יעד המאתגר את האיתנות הפיננסית של ישראל.
על פניו, נראה כי רכיב האיתנות הפיננסית לא נשקל לעומקו עם גיבוש יעדי המערכה, הגוזרים גם את אורכה הממושך וחסר התקדים, שלא קרה מאז מלחמת העצמאות. כך למשל, הדו"ח קובע כי עלויות המלחמה תגענה ל-225 מיליארד ש"ח עד לשנת 2025. יתרה מכך, ניכר, כי בסוכנות דירוג האשראי מוטרדים מכך שהממשלה מתעקשת – מטעמים פוליטיים – שלא להידרש למנגנון הסיום למערכה, לרבות שאלת הריבון ברצועת עזה ביום שאחרי חמאס. גישה זו, מטבע הדברים, איננה תורמת להערכת מודי'ס כי פניה של ישראל לצמצום הוצאות המלחמה האינטנסיביות, וכך מחזקת את הטיעונים התומכים, למצער, בהורדת הדירוג.
הנה אף בדיון פיסקאלי, שב ומתחדד עד כמה סוגיית השבת החטופים הופכת לא רק ליעד ביטחוני וערכי מן המעלה הראשונה – אלא גם כלכלי, בשים לב להיותה של סוגיה כאובה זו, גם לשיטת מודי'ס, היא אבן הראשה להסדרה אזורית - יותר ממנגנון הסיום ברצועה, דרך הסדרה למול חיזבאללה בלבנון ועד הפסקת הפעילות הימית העוינת של החותים בים האדום - שתצמצם רף ההוצאה הציבורית למלחמה. כל זאת, בצל הקביעה כי מלחמה למול חיזבאללה תביא, בסבירות גבוהה, להורדה נוספת בדירוג האשראי באופן השב ומחדד הצורך בייצוב הזירה, בין אם באש ובין אם בדיפלומטיה - ובהקדם האפשרי.
תקציב הביטחון שובר שיאים
להערכת סוכנות דירוג האשראי, החוב החיצוני הממשלתי צפוי לקפוץ ל-67% עד לשנת 2025 - לעומת 60% אך בשנת 2022. זאת, נוכח הגידול המשוער בגירעון של מעל 6% בשנת 2024, ובפרט לאור הגידול הדרמטי בהוצאה הממשלתית לביטחון.
לקחיו המהדהדים של "העשור האבוד" שלאחר מלחמת יום הכיפורים מצריכים להידרש ביתר שאת לשאלת הגידול בתקציב הביטחון לשנת 2024, ובו ישנו גידול של מעל 80% במונחים שנתיים. הזינוק הדרמטי בהוצאות הביטחון הצפוי ומסתמן, לפי חוגים באוצר, כטריליון ש"ח לעשור הקרוב - כך צריך לגעת בשלושה מישורים שונים.
הראשון, בחינה מחודשת של תפישת הביטחון שנבחנה לאחרונה אי שם בשנת 2006 בועדת מרידור ומאז לא תוקפה מחדש. עניין שכשלעצמו מהווה טעם לפגם, בפרט נוכח השינוי הדרמטי באיומי הייחוס הביטחוניים; השני, וכנגזרת לתפישת הביטחון, הקמת ועדה בלתי-תלויה וא-פוליטית שתבחן את תקציב הביטחון עשור קדימה, ותגבש קווים מנחים למדיניות פיסקאלית מרוסנת שיאפשרו צמיחה למשק, תוך העמקת התייעלות צה"ל; השלישי, ואולי החשוב מכל, התבוננות מחודשת על המונופול הנתון למטכ"ל בהיבטי בניין-הכוח הצה"לי, שכפי שהוכח ב-7 באוקטובר, לא היו מותאמים לאיום ייחוס א-סימטרי מתפרץ בגבולותינו.
כך למשל, צה"ל נתפס, הלכה למעשה, "עם המכנסיים למטה" בהיבטי כשירות והיקף מערך מסוקי הקרב, כשמכאן גם הבקשות מממשל ביידן לרכש מיידי של מסוקים. זאת, על בסיס ההטיה הכמעט-טבעית לפלטפורמות אוויריות כבדות ושוברות שוויון כשלעצמן כדוגמת ה-"אדיר". מטבע הדברים, התחייבויות חוזיות ארוכות טווח לבניין הכוח האווירי האסטרטגי על בסיס כספי הסיוע האמריקניים, מצמצמות את הגמישות והזריזות (האג'יליות) הנדרשת להשתנות באיום הייחוס הצבאי – עניין המחייב גם הוא חשיבה ובקרה על הליכי בניין הכוח הצבאיים, בסביבת איומים משתנה תדיר.
חוק הגיוס
הדיון הנוקב סביב תחולת החוק, ובפרט בשאלת גיוס חרדים וערבים - לשירות לאומי, הולך ומחדד הפער משני צדי המתרס הפוליטי בעיקרו. "חוק גיוס ישראלי", כהגדרת השר בני גנץ לאחרונה, מהווה כנראה התשובה המתואמת לחששות מודי'ס המשתמעים מן הדו"ח להעדפה על בסיס סקטוריאלי של מגזר זה או אחר בידי הממשלה.
במילים אחרות, חוק גיוס מאוזן וממלכתי יהווה איתות לשינוי מדיניות השמה בראש סדרי העדיפויות של הממשלה את גיבושם של מנועי צמיחה חזקים, לצד תהליכי קבלת החלטות שקולים ומאוזנים, שיש בהם כדי לתרום לדימוי האיתנות הפיננסית של הכלכלה הישראלית בעיני העולם וסוכנויות הדירוג.
סביר להניח, כי אם ממשלת ישראל תנהג באחריות – מגיבוש מנגנון סיום למלחמה, דרך תקציב ביטחון מבוקר ועד קידום הליכי חקיקה מאוזנים, תוך כיבוד שלטון החוק ושימור מעמד מוסד היועמ"ש לממשלה ואי-תלותה של הרשות השופטת – באלה יהא לא רק כדי לתרום לחוסנה הכלכלי של המדינה למול אתגרי העתיד, אלא גם זה הביטחוני.