פרופ’ ברנרד לואיס, שהיה בר סמכא בסוגיות האסלאם והמזרח התיכון, הציג מרכיב קריטי של המזרח התיכון המורכב והמתסכל: “אם לוחמי האסלאם לוחמים למען האלוהים, הרי יריביהם לוחמים נגד האלוהים ... לפי תפיסת העולם האסלאמית העולם מתחלק בין ‘בית המאמינים באסלאם’ ובין ‘בית הכופרים באסלאם’ ... וחובת המוסלמים להביא את ‘הכופרים’ להכרה באסלאם ... המאבק הזה מתקיים מאז הופעת האסלאם במאה השביעית ... ארצות הברית הפכה לאויב המר מכולם, ביטוי הרוע והיריב השטני של הטוב ... של האסלאם".
סרטון הביבסים שופך אור חדש? "מתחילים להפנים משהו רע ביחס אליהם"
עליית מדרגה: כטב"מ חיזבאללה נפל ביישוב סמוך לעכו
התובנה המקובלת במערב היא שהטרור המזרח־תיכוני הוא מונחה־ייאוש, ולכן מחוות עתק פיננסיות עשויות לשכנע מנהיגים רדיקלים לאמץ דו־קיום בשלום, דמוקרטיה, זכויות אדם וקיום הסכמים, ולזנוח אידיאולוגיות פנאטיות. אבל הטרור האסלאמי הוא מונחה־חזון מגלומני של האסלאם כדת הלגיטימית היחידה, שנועדה להכניע “כופרים" ו"משומדים" באמצעי שלום או מלחמה.
פייסנות המערב כלפי הטרור האסלאמי והפלסטיני מתעלמת מהעובדה שטרוריסטים נושכים את היד המזינה אותם, כפי שעשו המוג’אהידין (שנעזרו בארצות הברית בניצחון על ברית המועצות ואחר כך השתתפו בפיגוע ב־11 בספטמבר), משטר האייתוללות (שנעזר בארצות הברית בהשתלטות על איראן ואחר כך הפך למוקד מוביל של טרור אנטי־אמריקאי) וההנהגה הפלסטינית (שקיבלה בסיסי פעולה במצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית ואחר כך פנתה לחתרנות וטרור נגד מארחיה).
העוינות כלפי "הכופר" המערבי, ובמיוחד “השטן הגדול האמריקאי", מהווה מרכיב מרכזי בדת, בחינוך, בתרבות ובמדינאות אסלאמיים. זו תשתית טרור גלובלי אנטי־אמריקאי, המכה בארצות הברית מאז הפיראטים הברברים בתחילת המאה ה־19, בלי קשר למדיניותה, כפי שהיה בתקופת טראמפ, אובמה, בוש הבן, קלינטון, רייגן ועוד.
ה־11 בספטמבר הבהיר את נחישות הטרור האסלאמי להכניע את ארצות הברית גם אם היא נחושה להיפרד ממוקדי טרור באפגניסטן, בעיראק וברחבי המזרח התיכון. הטרור רואה בהיפרדותה בריחה וביטוי לחולשה, ולכן מתעצם גם על אדמתה ובגבולה עם מקסיקו, בשיתוף פעולה עם ברוני סמים וארגוני טרור באמריקה הלטינית.
על הפער הבלתי ניתן לגישור בין התובנות המערביות ובין המציאות המזרח־התיכונית אפשר ללמוד מהדוגמאות הבאות: המערב רואה בהסכם שלום את תום המלחמה, לעומת האסלאם הרואה בהסכם עם "כופרים" אתנחתא לקראת חידוש המלחמה בתנאים משופרים; המערב מאמין במשא ומתן של תן וקח, לעומת האסלאם המאמין בהכנעת היריב; המערב מעניק משקל רב למלל הערבי, השונה מאוד בדרך כלל מהמעש הערבי; המערב מתייחס לסכסוך ערב־ישראל כאל סכסוך מזרח־תיכוני, אבל רק 35 אלף (0.3%) מתוך 11 מיליון הרוגי מלחמה מוסלמים נהרגו במלחמות ישראל; בניגוד לתובנה המערבית, אף מלחמה בין ישראל לערבים לא פרצה עקב הסוגייה הפלסטינית, אף מדינה ערבית לא סייעה לפלסטינים במלחמותיהם בישראל, ואף משבר אזורי מזרח־תיכוני לא נגרם עקב הסוגייה הפלסטינית.
פרופ’ אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון, טען שהניסיון לממש תובנות מערביות במציאות המזרח־תיכונית שקול לניסיון לכפות על נחלים לזרום מהים לראש ההר.
הכותב הוא שגריר (בדימוס), מומחה ליחסי ישראל־ארצות הברית וחבר ב"מבטחי" - פורום מפקדים לאומי