פגרה. מילה שמשום מה שמעתי רק בהקשרי הכנסת, כשבכל שאר עולמות התוכן סביבנו (אולי חוץ מספורט) עדיין משתמשים בחופשה, חופש, הפוגה, או הדממה, כפי שאמרו בחיל האוויר מיום הגיוס שלי ועד היום. אגב, לחיל האוויר שהיה (ועודו) לי כבית יש ז'רגון משלו, שגרם לי לעשות קלירנס לפני שהשתחררתי במקום טופס טיולים, ולהזמין את חבריי לטייסת לשתיית שחרור במקום לפריסה. הסברים בפרטי.
איפה היינו? הפגרה. במהלך השבוע עלו לכותרות עוד ועוד דיווחים בדבר פגרת הכנסת המתקרבת, שעתידה להגיע אל מחוזותינו בתחילת אפריל ולהימשך כחודש וחצי, עד אזור חג הפסח, ליל הסדר, השתייה בהסבה לשמאל, והשולחן העמוס במטעמים. למרות שבינינו, למי יש חשק לחגוג עכשיו. או בכלל.
חשוב לי להבהיר: זה ממש לא מפתיע אותי שמשמעת קואליציונית היא חזות הכל. שחברי הקואליציה מצביעים עם סיעתם וחבריהם לקבוצה, גם אם אינם מסכימים באופן חלקי או מלא עם המיוחס. אפשר לראות את זה בנוגע לחוק הגיוס, בנוגע לרפורמה המשפטית, ובנוגע לכל דבר מה שעורר סערה מימי הכנסת הראשונה בישראל. זה לא תמיד בא לידי ביטוי בהתנגדות חריפה, אבל לפעמים השתיקה אומרת הכל. וגם בקואליציה של היום יש שותקים למיניהם, שוודאי מתנגדים למה שקורה.
מה בכל זאת נשגב מבינתי? איך לא שומעים יותר קולות מהקואליציה הקוראים לבטל, או לפחות לדחות את פגרת הכנסת הצפויה, נוכח המצב. אני לא בטוחה שרצף האירועים היה שונה בתכלית אם הקואליציה הייתה מורכבת מאנשים אחרים, ועדיין אין אחד בכנסת שחושב שהיא לגיטימית, ראויה, או נחוצה כשיש כל כך הרבה דברים להתמודד איתם. החטופים עדיין בשבי, זמנם אוזל בכל יום שעובר, הלגיטימיות הבינלאומית שלנו יורדת אקספוננציאלית, וממש לא בטוח אם יש תוכניות להמשך.
אבל גם בהלך הרוח הזה, הדחוק בצורה בלתי רגילה, הפגרה בוא תבוא. זאת אומרת שחברי הכנסת לא יהיו פנויים לכל זה במשך חודש וחצי. עד אמצע מאי. ואני שואלת – מה היה קורה לו חברי הקואליציה היו אומרים גם הם שזה לא הזמן? שאחרי החזרת החטופים יהיה הרבה יותר נוח, גם ציבורית, לחדול מכל מלאכה במשך חודש וחצי? מה אם באמת היינו שומעים קולות ברורים, ולא נזקקים להדלפות כאלה ואחרות בנושא שוודאי יגיעו בקרוב?
בקרוב נשב מסובין ונמצא את עצמנו מול שוקת שבורה: אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים כי הלב עדיין בעזה, וניאלץ לקוות לשנה הבאה בירושלים הבנויה בעירבון מוגבל כי הזמן לא ממש זז. וכשזה מה שירגישו בכל בית בישראל באותו ערב קדוש – במשכן הכנסת לא תהיה קבלת קהל. וגם לא ביום שאחריו. חומר למחשבה.