“שוויון מגדרי", "מרחב שווה", "חינוך שווה” ועוד, היו הבטחות הבחירות של לא מעט מועמדות ובעיקר מועמדים. האמת בקצרה היא שזו הייתה הבטחה אופטימית מדי. האמת היותר ארוכה היא שמאז שחוקק החוק המחייב איוש יועצת לקידום שוויון מגדרי ברשויות המקומיות, לא ראינו מהפכות. מדינת ישראל היא מקרה ייחודי של ביזור סמכויות ברמה הפורמלית בהקשר של שוויון מגדרי. זו הבשורה המדהימה. הבשורה הפחות משמחת היא שמאז שנת 2000 שבה חוקק החוק, ראשי ערים בישראל עושים בעיקר את מה שהם חייבים.
המתמודדת שהפסידה בבחירות בעומר פורשת מהמועצה: "נכון לפנות את מקומי לבאים אחרי"
נתחיל מקצת עובדות. לפני למעלה מעשור, אחד מראשי הערים שליוויתי בבחירות מקומיות ונשאל לגבי חשיבות הנושא, ענה לי: “אני לא עבריין ולכן אני לא עובר על החוק”. התשובה הזו הייתה דרכו המנומסת להגיד לי שזה לא מאוד חשוב בעיניו אבל הוא עושה מה שהחוק מחייב. הוא כנראה לא היחיד. במרבית הרשויות המקומיות בישראל מונתה על פי חוק יועצת לקידום מעמד האישה, אך רק באחוזים בודדים מהן היא מונתה כתפקיד עיקרי ומרכזי. בשאר הרשויות המקומיות מדובר בתפקיד נלווה למשרה העיקרית או בתפקיד חלקי.
החוק שתוקן בשנת 2008 מטיל על היועצת לקידום מעמד האישה לפעול לקידום הסוגיה, להשפיע על מדיניות ולהיות מעורבת בקבלת החלטות. אך מכאן הכשלים. ליועצת לקידום מעמד האישה לרוב אין זמן או תקציב, ובאין תקציב יש איגום משאבים ממחלקות שונות – ואז יש התנגדויות. אבל בעיקר אין מי שאוכף את הנושא. למה? ככה. כי זה לא באמת חשוב. כי מחוץ לקמפיין הבחירות הסוגיה נתפסת כ”מותרות” וכי יש “סוגיות בוערות” הרבה יותר. לכן, אין זה מפתיע שלרוב התפקיד עוסק בארגון פעילויות תרבות ופנאי, סיוע משפטי כזה או אחר, ימי שיא והכשרות נקודתיות בנושא לאנשי מקצוע.
יש גם דוגמאות בודדות טובות. עיריית תל אביב־יפו שמה לעצמה לפני מספר שנים את הנושא על שולחן העבודה. זה לא קרה במקרה. הייתה שם יועצת לקידום מעמד האישה במשרה מלאה, עם תקציב, מכוונת לדבר ובעיקר מלאת חזון. אלו האנשים שאנחנו רוצים לראות מובילים את הנושא. אנשים ונשים שמבינים את ההשפעה החברתית והכלכלית על העיר, על המדינה. אז מה הלאה? עכשיו, כשהנושא עדיין טרי בזיכרון של המועמדים שדיברו שוויון מגדרי, זה הזמן לנקוט צעדים אופרטיביים. יותר אנשים מכווננים לדבר כבר אמרנו. אבל זה לא מספיק.
רשויות מקומיות צריכות להחליט שהן לוקחות על עצמן לאסוף נתונים ולנתח אותם בראייה מגדרית, לצד הגברת מודעות לסוגיה במגוון התחומים העירוניים: חינוך, תחבורה, ספורט, תרבות, מרחב עירוני ועוד. לעבוד ביצירת סוכני שינוי בארגון. כי במקומות שבהם זה כן עובד נראה בבירור שעובדת אחת יכולה להזיז הרים. בנוסף, לאמץ רשתות ניהול כמשאב משמעותי ברשויות המקומיות, כזה המחבק שחקנים ושותפים מגוונים בתהליכי קבלת החלטות. ובהקשר זה, הדבר, אולי החשוב ביותר: Nothing About Us Without Us - שימת הציבור במרכז תוך הכרה ב”מצלוב” והבנה ש”ציבור” הוא מגוון, ולא רק כמס שפתיים.
הכותבת היא ראש מסלול התמחות מנהל ציבורי, החוג לניהול, במכללה האקדמית הדסה. מומחית לרשויות מקומיות, אסטרטגיות ניהול, חדשנות ואי־שוויון