מצד אחד אפשר להבין את בנימין נתניהו. מצד שני, יש אותנו – המדינה, אנחנו. מהצד שלו, המטרה לשרוד כראש ממשלה מקדשת כנראה כל אמצעי, אפילו את עתידה, ביטחונה, כלכלתה ותדמיתה של המדינה, ויש לו שלוש סיבות סובייקטיביות.
בן גביר מבקש לבחון הכרה בנזקי רכוש כתוצאה מירי כטרור לאומני | פרסום ראשון
"נקבל פחות חטופים בחיים": צוות המשא ומתן נגד נתניהו והעסקה המסתמנת
הסיבה הראשונה – דמיינו מה עובר לו בראש מאז שקיבל שלושה מסמכים שכותרתם: "מדינת ישראל נגד בנימין בן בנציון נתניהו". איך אפשר להיות שווה נפש כלפי מי שמאשימה אותך בשחיתות, שעה שאתה משוכנע שהכל תפירה ועלילת דם. טבעי לשנוא, לכעוס, להתקומם ואפילו להתנקם. זה עניין אנושי. כנראה שהוא מאמין שככל שיאריך לכהן כראש הממשלה, המשפטים שלו, אם יגיעו יום אחד לסופם, יסתיימו בטוב מבחינתו.
הסיבה השנייה – הבית הלוחץ והמלחיץ, ככל הידוע. בוויכוחים פוליטיים עם אמי ז"ל, שהייתה ביביסטית, כשכולם סביבה ביקשו שתסתכל רק על הפרסומים, התביעות והשמועות על הקמצנות הקיצונית, על שרה והתנהלותה כלפי עובדות ועובדים ועל התערבותה כביכול בענייני ניהול המדינה, על ההוצאות בחו"ל ובקיסריה, היא תמיד ענתה: "אתם הייתם שם? ראיתם בעיניכם?". נכון שלא היינו שם, אך לא הגיוני שהכל עלילות.
הסיבה השלישית – הבן יאיר, השהייה והמימון שלו במיאמי על חשבוננו במאות אלפי שקלים בחודש. איזה אבא היה מוותר על כך, ובמקרה שלפנינו כנראה זה לא רק בגלל הכסף - אלא בעיקר ביודעו לאן העניין יכול להתפתח אם הוא לא יכהן כראש הממשלה. ושוב, ייתכן שהכל שמועות ועלילות, אך בשורה התחתונה, אל תשלו את עצמכם. האיש ימשיך לאחוז בקרנות המזבח.
מהצד שלנו, של המדינה, הח"מ הרבה יותר מודאג מערעור היחסים עם ארה"ב ועם הנשיא האוהב ביותר שלנו, מאשר מהסכנה האיראנית. גם אם הטיעונים שלנו צודקים, והם צודקים, מוטב להיות חכמים מאשר לתדלק את תקוות אויבינו.
המשבר הוא בין ארה"ב ונתניהו, לא בין ארה"ב למדינת ישראל. כנראה יותר חשובים לו 63 הח"כים שלצדו שמרימים יד לטובתו, מאשר האמריקאים, הבריטים ושאר המדינות המערביות – כי הן לא יכולות להצביע עבורו בכנסת ולתרום להישרדותו הפוליטית.
על צה"ל ועל משרד הביטחון אני סומך, למרות חלקם במחדל השבת השחורה. הם לפחות נטלו אחריות, בשונה מהאיש שהכי אחראי והכי אשם. על ביבי אני מזמן כבר לא סומך, לא מאמין לאף מילה שלו ולא לאף הבטחה. שקר רודף שקר, וזה חלחל כנראה גם לתודעה האמריקאית. לא בכדי פורסם שג'ו ביידן איבד אמון בנתניהו, וכשמאבדים אמון - אין דרך חזרה.
אנחנו מצויים בתוואי הסכנה הכי גדולה לקיומנו, אך כל עוד בצלאל סמוטריץ' שולט בנתניהו, וחברי קואליציה שונים מתנגחים ברוב חוצפתם בנשיא ארה"ב – מצבנו הולך ורע.
נתניהו מבין את המצב. הוא יודע שבגללו ובגלל הממשלה הקיצונית־משיחית ששומרת על כיסאו – ישראל הפכה למדינה מנודה ושנואה, מבודדת עד כדי סכנה קיומית מוחשית. הוא רואה מה קרה לביטחון האישי, לכלכלה שמנוהלת בשליחותו על ידי אדם משיחי ויהיר, למרקם החברתי שמתערער בשל היעדר השוויון בנטל, שהוליד התקוממות. הוא ער למה שקורה ברחובות, לדאגה הכל כך מעיקה לשלום החטופים, לשלום חיילי צה"ל, למפונים ולשלומה של המדינה.
אם הייתה בו טיפת יושרה, היה קם ביוזמתו ומתפטר. הח"מ קרא וקורא לנשיא המדינה יצחק הרצוג למצוא את הדרך המשפטית להעניק לו חנינה מלאה ובתנאי שילך, שיעשה לביתו, לבריאותו ולמשפחתו. נתניהו לא רוצה, והוא כנראה יודע למה.
לשמוע ולא להאמין
לאחרונה קיבלתי הקלטה מראיון בן 12 דקות שקיימתי עם נתניהו בתוכנית רדיו שהגשתי וערכתי בשנים 2006־2009 ברדיו 90FM. לצדי ראיינו יואב צור ואהרון אורגד. הראיון התקיים בפברואר 2009, יומיים לפני הבחירות, ומאז אנחנו עדיין תקועים עם ביבי, למעט ימי ממשלת בנט־לפיד־ליברמן שנטעו והצדיקו תקוות בעיני רבים (מוזמנים להאזין להקלטת הראיון בפוסט מ־3 בדצמבר האחרון בפייסבוק שלי).
כימני שהגיע מבית ליכודי, אני מודה שבאותה תקופה הערכתי אותו והצבעתי עבורו. תספרו את כמות השקרים שהרעיף בראיון האיש, שבמעשיו ובחולשתו מול הסמוטריצ'ים, הגולדקנופפים והגפנים, מפרק לנו את המדינה מאז שחזר לשלטון בסוף 2022. בזמן הראיון, אגב, בוגי יעלון ובני בגין עוד היו בעיניו אנשי ימין מוערכים, עד שהפכו ל... שמאל, כמו אביחי מנדלבליט ואחרים. זה לא פחות ממדהים לשמוע כעת בדיעבד את הבטחות נתניהו.
להלן ציטוט חלקן: "מבטיח דרך חדשה של ביטחון ותקווה... מבטיח למשול בדרך אחרת ולחבר את כל חלקי העם... הרמטכ"ל לשעבר רא"ל משה בוגי יעלון מועמד מצוין של הליכוד לתפקיד שר הביטחון... כשאתה בורח מהטרור – הטרור רודף אחריך... מלחמה עיקשת ותמידית בטרור – זו תהיה הדרך שלי...
הממשלה הזו (ממשלת קדימה) קיבלה החלטה כל כך שערורייתית, זה לא נתפס. היא החליטה להוציא, לבזבז, 650 מיליון שקל על בית ראש ממשלה חדש... אני אדאג לחלשים, לנכים, לשכבות החלשות, לקשישים, אני אדאג לניצולי השואה (בפאתוס) – זה חוב מוסרי שלנו, אני אדאג לסטודנטים ולחינוך… מי שנותן למדינה, ראוי שיקבל מהמדינה... עוד קסאם, עוד גראד, היום גראד על אשקלון. מה התגובה מממשלת קדימה?
כלום. קול דממה דקה. אז אתן לך עוד התחייבות. אצלנו לא תהיה קול דממה דקה. אנחנו נגיב תגובת מחץ על כל מתקפה נגד הערים שלנו... יש לנו משימות גדולות – איראן, חמאס וגם חיזבאללה… רוצים להחזיר את הביטחון? יש רק דרך אחת, להחזיר אותי ואת חבריי להנהגת המדינה...".
לשמוע, לקרוא ולא להאמין. יומיים אחרי הראיון הזה הציבור, כאמור, האמין לו.
להיות ברק בכר
השבוע, בוועידת התאגידים העירוניים, שמעתי הרצאה מרתקת של ברק בכר, מאמן הכדורגל הישראלי הכי טוב. בכר סיפר בין השאר על מסיבת העיתונאים המסורתית שקיים ערב לפני המשחק בלייפציג בין הקבוצה המקומית לבין קבוצתו דאז, הכוכב האדום בלגרד.
שם, על אדמת גרמניה, 17 ימים אחרי אסון 7 באוקטובר, בניגוד למקובל על הבימה הגדולה בעולם של ליגת האלופות הנוצצת, הוא נשא נאום שראוי להיכנס לפנתיאון הציונות, ללא אף מילה על כדורגל. את דבריו המרגשים סיים במשפט "המדינה שלי מדממת, אבל אף אחד לא ישבור אותנו. עם ישראל חי".
אני מודה שהתרגשתי, בעיקר כאשר הסביר מה הביא אותו להחלטה להקדיש את הדברים שלו למדינה, וחשבתי על הפער בין ראייתו האמיצה של מאמן הכדורגל לבין ראייתו האינטרסנטית והמסוכנת של ראש הממשלה שלנו. "חשבתי הרבה לפני שהחלטתי לדבר על מה שקרה במדינה שלי במקום על המשחק. הבנתי שיש רגעים בחיים שבהם אתה חייב לשים את עצמך בצד ולקחת כל סיכון למען המדינה שלך", הסביר בכר.
מי שמבין בכדורגל, בכללי ההעסקה הנוקשים ובכללים הקשוחים של אופ"א, יודע שהנאום הזה יכול היה לסיים לבכר את הקריירה ולגרום לו לאובדן מקור פרנסתו, אך הוא בחר לשים את האינטרס האישי בצד, למען המדינה.
אני פונה אליכם, חברי הכנסת של הליכוד: צפו באותו נאום, תהיו אתם ברק בכר, שימו בצד את האינטרס האישי הצר שלכם ותחליטו יחד, למען המדינה שלכם ולמען עתיד הדורות הבאים שלנו, להיכנס ללשכתו של נתניהו ולומר לו – "אינך ראוי עוד. הגיע זמנך, ח־ביבי, תתפטר עכשיו או שנביא לפיטוריך ולבחירת חבר אחר מהליכוד במקומך".
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, פאר לוין תקשורת
[email protected]