מוצ״ש האחרון הולך ומרגיש כמו חלום מוזר שספק התקיים. פתאום תהיתי אם מלחמת הכוכבים בה צפינו מחלונות מטבחנו אולי הייתה בכלל פרי דמיוננו? כך או כך, שתי האופציות מבשרות רשמית על זה ש״איבדנו את זה״ סופית ושאפשר לקפל.
הנשק החדשני שחמק מתחת לראדר: פרטים חדשים על התקיפה באיראן
ישראל חשפה את נקודת התורפה של טהרן והעבירה מסר לבעלות הברית
פשוט, הנרמול הזה שמצליחים לייצר פה עם הזמן על כל דבר מטריף אותי. לא משנה אם מדובר בעליית מחיר המילקי או בהכלת טילים על אזרחים במשך שנים. בשני המקרים ראש הממשלה ותומכיו יטענו שזה מצב קיים ושאילולי הוא, המצב היה גרוע בהרבה יותר. ב-7 באוקטובר הייתי בטוחה כי מדיניות ״הנרמול״ הכרונית הזו הגיעה סוף סוף לקצה. לאחר ארוע כה קיצוני בו כל הקוים נחצו, הגבולות הוסרו והנורא מכל קרה, הייתי סבורה שאפילו ביבי כבר לא יצליח להפוך את הטרגדיה הזו למצב מתמשך, מדשדש ויבש.
במוצ״ש האחרון, ממש עם קבלת הידיעה על עשרות כתב״מים העושים את דרכם מאיראן, שוחחתי עם מכרה שלי, אישה שעסקה ומבינה דבר או שניים בתחומי הביטחון והביון. זה מה שהיא אמרה לי פחות או יותר: כרגע קיימות שתי אופציות. או שממש ברגע זה, עוד לפני שהכתב״מים בכלל מתקרבים לאזורנו ורק על עצם ההפרה הריבונית הבוטה, אנחנו מנצלים את ה״מומנט״ ותוקפים.
תוקפים את כל המטרות האסטרטגיות שחלמנו לתקוף באיראן ומנצלים את חלון ההזדמנויות הקצר הזה בו ביידן עוד לא חשב בכלל על ה-dont! או שאנחנו לא תוקפים! בכלל. במקום זאת נהנה מיתרונות האיפוק ונלך יד ביד עם ארה״ב על קואליציה רחבה והסכם אזורי, כשבמקביל נמשיך להוציא מבצעים על אדמת איראן מבלי לקחת אחריות.
״שתי האופציות לגיטימיות וברות יישום לחלוטין". היא התעקשה. ״לצערי אני בטוחה שגם הפעם ביבי יצליח לבחור ב-לא לבחור. הוא יקפיא את הזמן וישאיר אותנו במצב ביניים מתמשך שיתיש אותנו ויחזק את אויבנו".
הבוקר קמנו לידיעות לא רשמיות על התקפת בסיס באספהן שבאיראן באמצעות שלושה מזלט״ים. בעוד שבישראל מקפידים כרגע שלא לקחת אחריות על המתקפה משיקולים אסטרטגיים, השר לבטחון הלאומי בנגביר הספיק לצייץ כבר שמבחינתו ״התקיפה היתה דרדל׳ה״.
אינני יודעת אם אנחנו היינו אלה שתקפנו, גם לא לצפות את הבאות. אני רק יודעת שמאז טבח השביעי באוקטובר עברה כבר חצי שנה. ההבטחות על ההכרעה הברורה והנצחון המוחלט הולכות והופכות גם הן, להולוגרמה מהבהבת של מילים ריקות. שום דבר לא ברור ולא מוחלט כרגע. המצב בעזה ובכן, מדשדש.
החמאס מדשדשים להם בכיף את כל הדרך חזרה לשלוט בכל הרצועה. עסקת החטופים שלנו באופן בילתי נתפס מדשדשת גם. לבטח בשבועות האחרונים בהם אבדנו בזה אחר זה על כל מנופי הלחץ שהיו בידינו. המענקים לראשי המועצות בדרום ובצפון מדשדשים.
גם העקורים שנשכחו אי שם במגוריהם הזמניים מדשדשים את חייהם מהיום למחר. בצפון הם אומרים שאין מלחמה, בזמן שמתחוללת שם מלחמה קשה שמתעצמת ככל שאנחנו מתכחשים לה ועכשיו המתקפה מאיראן.
אדם צריך שיהיה לו כשרון פנומנלי על מנת להצליח לייצר מארועים כה קיצוניים כמו טבח ה7 באוק׳, חטיפת אזרחי ארצנו או המתקפה הישירה מאיראן ל-מצבים מדשדשים. שום דבר לא נורמלי פה כבר הרבה מאוד שנים אבל בחצי שנה האחרונה קרו דברים שחצו את גבולות ההגיון והשכל ולעולם יותר לא יוכלו להתקרא-שיגרה.
גם אם מדובר במצב מתמשך וסיזיפי. גם אם הממשלה מספרת לכם שזה המצב, שדבר ממה שקורה לא תלוי בהם, ושאילו הם לא היו, היה יכול להיות גרוע יותר. אחרי חצי שנה של התדרדרות והחמרה בכל חזית או תחום במדינה, נראה לי שאפשר להפסיק עם הטיעון הזה כבר.