הרפובליקנים הבינו את מה שאנחנו עוד לא מעכלים. חלק לא קטן מאיתנו לפחות. שניים מהמועמדים הרפובליקנים לנשיאות, טד קרוז ומרקו רוביו, הנשיא הנבחר טראמפ, וכן, גם מחליפו של השגריר דן שפירו, דיוויד פרידמן - לכולם מכנה משותף אחד לפחות: הכרה שההתיישבות ביהודה ושומרון אינה מכשול לשלום. זוהי תפנית חדה לעומת מדיניות אמריקאית בת עשרות שנים, שעשויה סוף סוף לקבור את תהליך אוסלו הגווע ולתרום למהלך חד־צדדי שיגדיר מחדש את השטחים שבהם ישראל היא הריבון.
אז מה בדיוק הם הבינו וחלקנו עוד לא? תחזיקו חזק - לא תקום כאן מדינה פלסטינית. לאלו שכבר הבינו זאת לא חידשתי כלום, אך אלו שרוצים לצדנו הנהגה שמטפחת ומעלה על נס את עקרון הטרור? כנראה מערכת העיכול שלהם רגישה יותר.
גם חברי בשמאל ששומעים את המילה "סיפוח" וצועקים לסופה של הדמוקרטיה - הרי לפי האופוזיציה שלנו הדמוקרטיה טובה רק כשהם מנצחים - גם הם לא מעכלים עוד את העובדה שאין פתרונות קסם.
לסכסוך הזה אין אח ורע בהיסטוריה. סכסוכים במזרח התיכון לרוב פוגשים מציאות אלימה. גם היום, הביטו על המציאות בסוריה. כשהמצב לא אידיאלי הפתרונות אינם אידיאליים. כשמדובר בישראל ההפך הוא הנכון - מדינת ישראל עושה ככל יכולתה להימנע מאלימות.
מה עוד הבינו הרפובליקנים? שטבעי ששגרירות ארה"ב תשכון בבירת ישראל, ירושלים. לגיטימי שטראמפ, כמו לא מעט מקודמיו: קרטר, פורד, רייגן, קלינטון ובוש, יצהירו כי בכוונתם להעביר את השגרירות אם יש הכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל. העברת השגרירות לירושלים, אם תמומש, אינה רק מהפך במדיניות של ארה"ב אלא גם מסר לפלסטינים, למדינות אירופה ולחלקים מהשמאל בישראל, בעלי מערכת העיכול האיטית: אנחנו מבינים מה שאתם עוד לא עיכלתם.
הכותב הוא ח"כ בליכוד ויו"ר שדולת ארץ ישראל