הנה הדברים נאמרים: אני לא אוהב את ההליכים שנוקטת כרגע הכנסת לשם הדחתו של אחד מחבריה. ח”כ באסל גטאס עבר, לכאורה, והדגש הוא על המילה “לכאורה”, עבירות שיכולות לשכון תחת הכותרת “תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל” – אבל בעניין זה צריך להכריע בית המשפט. "חוק יסוד: הכנסת" קובע במפורש את התנאים להפסקת חברותו של חבר כנסת, לאחר שהרשעתו נעשתה חלוטה, ולאחר שבית המשפט קבע שיש בהרשעה קלון, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה.

העברת סמכות מנהלית לידי חברי הכנסת מנסה לרתום את העגלה לפני הסוסים – וזה לא טוב. למעשה, מתבקשים חברי הכנסת לשקול את “הראיות המנהליות” הקיימות עתה – וזאת ההגדרה הנכונה לראיות שלא עברו, עדיין, את כור ההיתוך של בית המשפט – ולפסוק מה יהיה גורלו בעתיד של חבר הכנסת. כלומר, להקדים את ההליך הפלילי, כמו גם את הקביעה אם יש בעבירה שבה הורשע חבר הכנסת קלון.

וזאת, ללא ספק, פגיעה בחזקת החפות של מי שטרם הורשע, ובמדינה שבה שלטון החוק צריך להיות מעל לכל שיקול אחר, זה פסול. וגם אם השקפתי הפוליטית שונה מהקצה אל הקצה מזאת של ח”כ גטאס, אינני יכול שלא לומר את הדברים.




יש להמתין לסיום החקירה

אין זכות יקרה יותר במשטר דמוקרטי מהזכות של אדם להתמודד בבית המשפט על חפותו – ומשפטי שדה תמיד היו מאוסים בעיני. גרירתו של אדם אל כיכר העיר כדי שהציבור יעשה בו לינץ’ ציבורי, עוד קודם שבית המשפט אמר את דברו, היא רעה חולה, שהשתרשה במקומותינו בשנים האחרונות.

עושים את זה לאנשי ציבור, באין מפגיע, וזה מעורר בי בחילה. לעתים, מספיק שמתפרסמת ברבים “תלונה” נגד איש הציבור, וכבר נשמעות הקריאות להתפטרותו לאלתר. בלי להמתין לסיום “החקירה” או לשלב של הגשת כתב אישום, למצער, עיתונאים תאבי סנסציה, שטופים בסדר יום פוליטי עקום, כבר יוצאים חוצץ נגד המשך כהונתו של מי ש”התלונה” מתייחסת אליו.

לפני שנים רבות הייתי בין העותרים לסילוקם מהממשלה של שר ושל סגן שר. בית המשפט העליון התייחס, אומנם, לטענה בדבר חזקת החפות של אלה שאותם התבקש ראש הממשלה דאז לסלק מממשלתו – אבל ככל שאני זוכר, השופט אהרן ברק לא ממש ראה בהפרתה של הזכות הזאת מניעה לקבלת העתירה, והוא חייב את יצחק רבין להדיח מממשלתו את אריה דרעי ואת רפאל פנחסי. אז כבר היה בפניו של ברק כתב אישום; זה שלב מתקדם במיוחד, אבל גם הוא, לטעמי, רחוק מלהצדיק פגיעה בחזקת החפות של ח”כ גטאס. לא יקרה מאומה אם 90 חברי הכנסת, שבסמכותם להפסיק את חברותו בכנסת כבר עכשיו, ימתינו עד שבית המשפט ייתן את דעתו לטיב הראיות ויפסוק את פסיקתו גם לגבי שאלת הקלון.

ואני אומר את הדברים גם נוכח העובדה שהדחה מנהלית תעורר לא מעט כעס בחוגים רבים ברחבי העולם. שכן הגבלת חירותו של אדם שטרם הורשע או פגיעה אחרת בזכויותיו לעולם מעוררות אי־נוחות. תמיד יש לחפש אלטרנטיבות שיעלו בקנה אחד עם עקרון המידתיות ועם הדרישה, גם בחוקי היסוד שלנו, לחיפוש אחר דרכים שפגיעתן בזכויותיו של היחיד קטנה יותר. כך או אחרת, גם בעניין זה, המילה האחרונה תהיה בידי בית המשפט העליון.