למרצ הצטרפתי לפני למעלה מ-30 שנה, בהיותי סטודנט באוניברסיטה העברית. ארנן יקותיאלי המנוח, הזמין אותי לשמוע הרצאה של שולמית אלוני ובאותו רגע הבנתי שרצ, שברבות הימים הפכה למרצ, היא המקום הנכון בעבורי. ביקשתי להיות חלק ממפלגה משותפת של יהודים וערבים שתאפשר גם לנו, אזרחי ישראל הערבים, לקחת חלק בקבלת ההחלטות במדינה, להיות חלק אמיתי מהמדינה, על שלל מוסדותיה. אבל מפלגה שלא תבקש ממני לוותר על זהותי, לא תבקש ממני להחריש אל מול מציאות של כיבוש ושל פגיעה בזכויות העם שלי.
מאז, הפכה מרצ לביתי הפוליטי ומ- 2013 ועד היום אני זוכה לשמש גם כאחד מנציגיה בכנסת ישראל. זכיתי להיות חבר בסיעה מצטיינת שמייצגת את השמאל הישראלי ואת ערכיו, סיעה שכל אחת ואחד מחבריה תורם תרומה אדירה לפעילות הכנסת ובטח ובטח לפעילות האופוזיציה, שמרצ הקטנה היא הלב הפועם שלה.
הסיפור שלי לא שונה בהרבה מהסיפורים של שאר חברי לסיעה. כולנו הגענו לכנסת אחרי שנים ארוכות של פעילות פוליטית במסגרת מרצ, רובנו עוד מימי "מפלגות האם", רצ ומפ"ם. מרצ הוכיחה את עצמה כבית גידול אידיאולוגי ראשון מסוגו לפרלמנטרים מצטיינים. חלק מסוד ההצלחה של הסיעה הוא בכך שכולנו הגענו לכנסת בשלים, אחרי שנים ארוכות של פעילות פוליטית ומפלגתית. אבל במקום מסוים, ההצלחה הזו היא גם בעוכריה של מרצ. מרצ הפכה עם השנים לסוג של "מועדון חברים", אמנם מועדון של חברים חדורי אידיאולוגיה ומצטיינים במסירותם ובפעילותם הפרלמנטארית והציבורית, אבל עדיין מועדון.
רבים שמאמינים בדרך המפלגה חוששים להישאר בחוץ
הפכנו למועדון שכזה לא מעט בשל שיטת הבחירות הפנימיות במרצ. ועידה בת כ-1,000 חברים, שהיא זו שבוחרת את הרשימה. כך, לנו כמי שמכירים את המפלגה ואת פעיליה מלפני ומלפנים, קל הרבה יותר לפנות אל אותם אנשים, איתם אנו חולקים את הדרך המפלגתית, מכל מי שזה מכבר בא. אנחנו מרגישים בבית בין חברי ועידת המפלגה, נוח לנו לחזור ולהתמודד בקרב אותם אנשים שמכירים אותנו, ולהם נוח לתמוך במוכר. לכן, לאורך השנים התקשתה מרצ בגיוס מועמדים שלא מקרב פעילי המפלגה, פשוט כי סיכוייהם להיבחר היו קטנים.
הגיע הזמן שמרצ תתחדש ותפתח את שעריה למתמודדים חדשים ולחברים חדשים. אנחנו מפלגה שמחזיקה בדעות הנכונות ועם האנשים הנכונים, אבל אם ברצוננו לגדול ולהפוך להיות אטרקטיביים לציבור רחב הרבה יותר, מחובתנו לפתוח את שערינו גם לשותפים אידאולוגיים שלא היו עד כה חלק מהמפלגה ויש רבים מאוד כאלו. רבים שמאמינים במרצ, בדרכה, בחשיבותה, אבל חוששים שאותו "מועדון חברים", לא יקבל אותם בברכה. לפתוח את שערינו גם לחברים חדשים שמבקשים להיות חלק ממפלגה בה ניתנת להם הזכות להשפיע על דמותה של רשימתה לכנסת.
זו הסיבה המרכזית מדוע מרצ זקוקה לפריימריז פתוחים לראשות המפלגה ולסיעה, כפי שמציעה יו"ר המפלגה ח"כ זהבה גלאון. לא כי צריך סיעה טובה יותר, אלא כי צריך סיעה מגוונת יותר וכי חובה שתהיה סיעה גדולה הרבה יותר. פריימריז פתוחים, המאפשרים לכל מי שמזדהה עם עקרונות המפלגה, לבוא ולהצביע לרשימתה לאחר תשלום דמי חבר מינימליים, אפילו ביום ההצבעה עצמו, הנם דבר שלא נעשה עד כה בישראל. שיטת הבחירות הזו, כמוה כהזמנה לכל מי שחושב מרצ, להיות חלק ממרצ ולזכות בסיכוי שווה להיות חלק מרשימתה לכנסת.
ססמת מרצ היא "הבית של השמאל", ועלינו לתת לססמה הזאת תוקף. להיות בית שנותן סיכוי שווה לכל מי שערכי השמאל חשובים לו. להיות בית שנותן יכולת השפעה לכל מי שהוא חלק מהמחנה הגדול הזה. את כל זאת עלינו לעשות, כי מרצ חשובה מדי בכדי שנשמור עליה כמועדון חברים קטן וסגור, שמדי מערכת בחירות נאבק על קיומו.
זה הזמן להצטרף למרצ ולהיות חלק מהשינוי, כי מרצ חשובה מדי מכדי שנשמור אותה לעצמנו.