המשבר המתמשך בביטוחים הסיעודיים צפוי להגיע בשבועות הקרובים לנקודת רתיחה, כשעל הפרק החשש מפני פליטתם של כ־800 אלף איש נוספים מפוליסות הסיעוד הקבוצתיות שלהם. כידוע, וכפי שהצביע גם דוח מבקר המדינה לאחרונה, מדובר בפרשה שהתקיימה תחת אישורו וחסותו של הרגולטור והפילה בפח 1.2 מיליון מבוטחים. אלה שילמו במשך עשרות שנים עשרות מיליארדי שקלים במצטבר רק כדי לגלות בסוף הדרך שהחזיקו בפוליסות זבל שתוקפן מוגבל, והן חשופות לביטול חד־צדדי מצד חברות הביטוח. והאיום אכן התממש.
מאז הודעתו של הרגולטור בשנת 2011 על ההכרח לבטל את הענף הסיעודי־קבוצתי, אף שזו הוקפאה מדי שנה, חברות הביטוח הבינו היטב את רוח המפקד ואת האור הירוק שניתן להן, ובפועל סירבו לחדש את ההסכמים לכ־400 אלף ישראלים שנזרקו מהפוליסות ונותרו חשופים דווקא בשלב שבו הסכנה עלולה להתרגש עליהם. גם ניסיונות הסרק להציע את קליטתם בביטוחים הסיעודיים של קופות החולים על חשבון כלל מבוטחי הקופות נמצאה לא רלוונטית, והחטיאה את המטרה.
יש להכיר באמת: אם מבטלים את ההסדר הקיים, יש לספק פתרון רציני בצורת רשת ביטחון למי שכבר בתוכו, או לכל הפחות לאלה המבוגרים שנפגעו או שעומדים להיפגע. סעיף הביטול הקטלני שהושתל בפוליסות אכן מציב את המבוטחים בפני סכנה תמידית, ולכן יש לחפש מודל אחר, שיבטיח הוגנות וודאות. במובן זה, יש צדק מסוים בדבריה של המפקחת על הביטוח שטוענת שגם אפשרות הארכת תוקפן של הפוליסות לשנה אחת בכל פעם היא מעין בלוף מתמשך שישחק את הפוליסות עד דק.
מאידך, גם המודל הסיעודי החלופי שמציעה המפקחת על הביטוח עלול להתברר כמחורר וכנטול כל ודאות. בשעה שדורית סלינגר מתעקשת כי יש פתרון בדמות מודל חלופי לכל מי שייפלט מהפוליסות הסיעודיות ב־31 בדצמבר הקרוב (בעקבות הוראתה על איסור חידושן), הרי שהפרטים מראים אחרת. גם עתה ממשיך הרגולטור להתייחס אל חברות הביטוח בכפפות של משי תוך התעלמות מוחלטת מחלקן המרכזי בפרשה. למרות שאלו גרפו הון עתק לכיסן, חברות הביטוח רק מתבקשות לאמץ את המודל החדש שאותו מציעה המפקחת, אך לא מחויבות בו.
אבל המשבר הזה מייצר גם הזדמנות אדירה שלא הייתה בעבר להגדיר מחדש את גבולות הגזרה שבין השוק הפרטי למדינה. הסיבה לפריחתם של ביטוחי הסיעוד השונים נעוצה בחשש של אזרחים מלהיות לנטל כלכלי על משפחותיהם אם ייקלעו חלילה למצב סיעודי, כמו גם ההבנה שהמדינה לא תהיה שם כנראה כדי לסייע. אל הוואקום הזה נכנסות חברות הביטוח, שבשל הכיסוי הציבורי הנמוך מוצריהן מתפקדים יותר כאלמנטריים ופחות כאלקטיביים, תוך שרבים נותרים מאחור. לכן אין מנוס מלחוקק את חוק ביטוח סיעוד ממלכתי שיזמתי עם עוד כ־80 חברי כנסת, שיבטיח מעורבות וסיוע גדולים יותר בתחום הסיעוד מצד המדינה. במקביל, וכזמן היערכות, אפשר להקפיא את הפוליסות הקבוצתיות לתקופת מקסימום של כחצי שנה, במטרה לחזק את ודאותה של הפוליסה הקבוצתית החדשה, כמו גם לשפר הגנות וזכויות חשובות בתוכה.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני