אין ספק כי חוק הלאום מעורר סערה ציבורית גדולה בקרב כל מרכיבי האוכלוסייה הישראלית, כאשר הבולט שבהם הוא האוכלוסייה הדרוזית. הסערה הציבורית מובנת כיוון שמדובר בחוק יסוד הבא לנשל את המיעוט הערבי ובתוכו הדרוזי מזכויות יסוד, דוגמת שוויון מלא והדרה ממקומות מסוימים. כמו כן, על אף שהמיעוט הערבי נושל עד כה מזכויות אלה במבחן המעשה, מה שהחוק הוסיף לעשות זה מיסוד וקיבוע האפליה הקיימת ממילא, וכאמור לא מדובר בסתם חוק אלא בחוק יסוד.

מאז נולד החזון הציוני, ולאורך כל תקופת קיומו של החלום ומימושו, המדינה מעולם לא התכוונה להעניק למיעוט הערבי והדרוזי זכויות בסיסיות, דוגמת שוויון. עם הקמת המדינה, דאגו היהודים לסלק מהארץ את המספר הגדול ביותר של ערבים שיכלו אל מעבר לגבול, ואם היה הדבר עולה בידיהם, היו מסלקים את כל הערבים והדרוזים עד האחרון שבהם, ומקימים מדינה על טהרת העם היהודי. 

אולם בשל הנסיבות ששררו אז, ובשל העובדה כי המדינה עדיין הייתה בחיתוליה, נאלצו מנהיגיה לחיות עם העובדה שבקרבם חיים מיעוטים, לרבות דרוזים. מנהיגי וקברניטי המדינה מאז בן גוריון ועד ביבי גרסת 2018, לא התכוונו ולא רצו להעניק למיעוט הערבי זכויות יסוד. ואכן זה מה שקרה בפועל. המיעוט הערבי והדרוזי קופח והופלה לרעה בכל פרמטר. דבר אשר מוכיח כי מעולם מנהיגי המדינה לא ראו בה ארץ כל אזרחיה. 

בנימין נתניהו בהצבעה על חוק הלאום. צילום: הדס פארוש, פלאש 90


הגוף היחיד שהיווה מאז ומעולם מחסום בפני המדיניות המתמשכת של אפליה וקיפוח היה בית המשפט העליון, אשר פסיקותיו הרבות בעניין זכויות אזרחיות העלו את זעמם של המנהיגים הישראליים לדורותיהם. על כן תמיד היה צורך, לשיטת המנהיגות הישראלית, לרסן את בית המשפט העליון, ובהתאם המהפכה נגדו החלה מזמן, והתעצמה בשלוש שנים האחרונות מאז כניסתה לתפקיד של השרה איילת שקד. היום, בית המשפט העליון נראה חלש מתמיד, וכך הגיעה העת להתנגח בו חזיתית. למעשה, חוק הלאום נועד גם לקבע את האפליה בחוק, אך יותר מכך, להראות לבית המשפט העליון מי כאן בעל הבית.

מחאת הדרוזים הינה מחאה צודקת, ולדעתי גם הערבים, אשר משום מה פסיביים מאוד, צריכים להיאבק בכל הדרכים החוקיות שעומדות לרשותם עד ביטול החוק או לפחות תיקונו. הרי אין ערבי אחד החולק על כך שהמדינה הינה מדינת הלאום של העם היהודי, ומכיר בעובדה שהוא המיעוט. אולם גם למיעוט הזה מגיעות זכויות שוות, בדיוק כפי שקבוע במגילת העצמאות, ועל הזכות הזאת צריך להיאבק. מקוממת מאוד ההשוואה שעושים מעת לעת פוליטיקאים ישראליים, להפנות את הערבים והדרוזים למצב העגום בסוריה, או ביתר מדינות ערב. הרי עצם ההשוואה הזו הינה בלתי מוסרית, בל נשכח שאנחנו בני הארץ הזאת, בלי טובות של איש. ההשוואה איננה מתקבלת בעיקר כאשר היא מגיעה מהמדינה המתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה באזור.

הכותב היה יו"ר פורום הרשויות הדרוזיות