פעם הייתה לנו תקשורת במנעד צר שנע על הציר שבין תקשורת מפלגתית ועיתונות "חופשית", תחת עינה הפקוחה של הצנזורה הבן־גוריונית. אחר כך נוסדה העיתונות הסנסציונית, הבועטת במוסכמות, הלוחמנית, הביקורתית, שאינה מתיישרת עם השלטון ועם הפוליטיקלי קורקט שייסד אורי אבנרי עם "העולם הזה".
התנפלויות מלאכותיות של פוליטיקאים המגובים בעיתונאים מטעם על אמירות סופר־לגיטימיות, נועדו רק לדבר אחד: להזזת גבולות הפוליטיקלי קורקט שמאלה והוצאת עוד ועוד שחקנים מהימין אל מחוץ לגדר. הפעם "הקורבן" היה לונדון. אבל הוא יזכה להנחות בתוקף השתייכותו למחנה "הנכון". המחנה שכל כך שונא ערבים, שבכל מחיר רוצה לראות אותם שם ואותנו כאן. גם במחיר של גבולות לא בני־הגנה. גם במחיר של אחיזת עיני הציבור כאילו בכך ייפתר הסכסוך, שהצד השני רואה בעיניים גזעניות לחלוטין. הוא לא רוצה אותנו כאן. נקודה. אנו מוקפים בשנאה של פראי אדם, בדיוק כמו שהגדיר ירון לונדון, שעבורם יהודי טוב על אדמת ישראל הוא יהודי מת. הלאה הגזענות.
התרעות פיקוד העורף