נתוני הלמ"ס שפורסמו אתמול מעלים תמונת מצב מדאיגה, המצביעה על קשר הדוק בין היכולת להעניק לילדינו עזרה בלימודים בדמות שיעורים פרטיים, לבין השכלת ההורים, ומכאן גם מצבם הסוציו־אקונומי. 61% מהתלמידים שקיבלו השנה שיעורים פרטיים באנגלית הם ילדים להורים אקדמאים, לעומת 39% שהם ילדים להורים שאינם אקדמאים.
גם במתמטיקה ניכרים הפערים. 55% מהילדים שקיבלו שיעורים פרטיים הם ילדים להורים אקדמאים, לעומת 45% מהילדים שהוריהם אינם אקדמאים. בשורה התחתונה, הדוח מציין במפורש כי אחוז הילדים שמקבלים שיעורים פרטיים עולה ככל שההכנסה של ההורים עולה. נתונים אלה מציגים את מה שהורים ואנשי חינוך כבר מכירים מהשטח: הפערים בין מי שידם משגת לבין אלה שלא - נשמרים ואף גדלים. זאת, לצד הידיעה, שהמערכת החינוכית אינה מסוגלת לספק פתרונות, ושיש צורך גדל והולך לפנות למקורות חיצוניים לשם קבלת עזרה.
בהמשך לכך, מגיעים: קורסי הכנה לכיתה א', הכנה לכיתת מחוננים, הכנה למבחני הצבא, לפסיכומטרי ועוד. מיותר לציין, כי זו דרך נוספת שבה הפערים הכלכליים הקיימים בישראל בין עשירים לעניים גדלים והולכים, ומשתקפים במערכת החינוך.
אנחנו נמצאים כיום במצב שבו כולנו רוצים שילדינו יצליחו בעולם החדש. מי מאיתנו אינו מעוניין שהילד שלו יהיה בסייבר או ימציא איזה יישומון מדהים? לכולנו ברור, שעל מנת שהדבר יקרה, הילד שלנו צריך להשיג ציונים גבוהים במקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית. ומה עושים כשבפועל לא כולם נמצאים באותו מצב, הן לימודית והן כלכלית? האם לא בדיוק בשביל זה הומצא חוק חינוך חובה חינם, על מנת לתת הזדמנות שווה לכל הילדים בכל עיר ובכל מקום?
אנחנו נמצאים במצב שבו הפערים הכלכליים קובעים את עתידם של הילדים כבר מהגיל הרך, ומשפיעים על סיכוייהם העתידיים. גרוע מכך, המערכת החינוכית ממשיכה להתנהל ללא שינוי, עם מספר תלמידים גבוה בכל כיתה, כיתות עם ציוד ישן שבהן הלימוד פרונטלי ולא מותאם לדור הנוכחי ולאחוזים הגבוהים של ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
בבתי הספר, שממשיכים לצייד את התלמידים בעטים, עפרונות וספרים, כשהמערכת מתקשה לאמץ תכנים אינטרנטיים רלוונטיים - הילדים משלמים וימשיכו לשלם את המחיר, ובעיקר אלה שאין יד הוריהם משגת לעזור להם.
הכותבת היא חוקרת תרבות, נוער וילדים