ממשלת ישראל בוחרת להתעלם מטרור בלוני הנפץ. הגישה האבסורדית היא שאם נתעלם, לצד השני לא תהיה מוטיבציה להמשיך, וזה ייפסק. מדיניות ההתעלמות הזאת מתרחשת בינתיים על גבם וחוסנם של תושבי עוטף עזה.
את הדי הפיצוצים מחרישי האזניים שממשיכים בכל העת - לא שומעים בירושלים. לא מדובר בבלונים תמימים שמתפוצצים, אלא במטעני נפץ שמחוברים לבלונים ואותם שומעים היטב - מעל היישובים שלנו, מעל גני הילדים ובתי הספר - בכל שעות היום. מול האיום ניצבת אוכלוסייה אזרחית שנמצאת כבר יותר מדי זמן בדריכות יתר. אוכלוסייה שעייפה מטרור בלתי נפסק שמופנה כלפיה. אוכלוסייה שמרגישה שחמאס ברצועת עזה מנהל את סדר יומה. אוכלוסייה שמאסה מהיעדר האופק לשינוי המציאות.
המציאות הביטחונית בעוטף עזה נמשכת זה 20 שנים ברציפות. אנחנו לא מצפים שממשלת מעבר שנותרו לה שבועים ימים תעשה מהפכות. אך זוהי חובתה של הממשלה הבאה; להעמיד את סוגיית עוטף עזה בסדר עדיפויות מרכזי. על כל המפלגות שמתמודדות בבחירות הקרובות להציב את החתירה לפתרון בתוך קווי היסוד שלהן.
גם אם המחיר להשבת השקט יהיה מבצע צבאי או שימוש בכוח, אנו נעמוד בכך וניתן רוח גבית, אך בתנאי שלאחר מכן יבוא שינוי אמיתי. שינוי במציאות יבוא עם שינוי תפיסתי בנוגע לרצועת עזה. הכוונה היא לא להשגת שקט זמני לשלוש שנים, כמו שהיה לאחר צוק איתן, ולבסוף קרס, אלא הסדרה אמיתית, ארוכת טווח.
הסדרה כזאת כוללת, בין היתר, פיתוח של רצועת הגבול כמרחב לשיתוף פעולה כלכלי וסביבתי שייצר פרנסה, צמיחה ואיכות חיים לשני הצדדים, לצד עוצמה צבאית בגבול וללא פשרות על השמירה על ביטחוננו.
אנו מאמינים שביטחון ותנופה כלכלית ישמשו מנוע ליצירת שקט ארוך טווח בגבול.
אם מדינת ישראל לא תשכיל להוביל אסטרטגיה מדינית וביטחונית ברצועת עזה, נמצא את עצמנו שוב ושוב במעגלים של הסלמה שיפגעו בהמשך פיתוח ושגשוג ההתיישבות שעליהם אנו נאבקים לשמור.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית אשכול.