הצעת החלטה למועצת הביטחון של האו"ם המגנה בחריפות את עסקת המאה של ארצות הברית ואת הדיבורים על סיפוח שטחים אפשרי מצד ישראל. בכך, תוניסיה מתייצבת בבירור נגד ארצות הברית.
אותה מעצמה שמסייעת כספית ורעיונית לתוניסיה לביסוס הדמוקרטיה, ומדובר בהזרמת סיוע בגובה של למעלה ממיליארד וחצי דולר, מאז האביב הערבי ב־2011. במקום הכרת תודה לארצות הברית, תוניסיה יורקת לבאר שממנה היא שותה. זו מדיניותו הנוקשה של קייס סעיד, נשיאה הטרי של תוניסיה.
ההצעה התוניסאית למועצת הביטחון מחזקת את המגמה של הקשחת עמדות שהתחילה עם בחירתו של סעיד, משפטן נטול כל ניסיון פוליטי, לנשיאות המדינה באוקטובר אשתקד. סעיד הוא בעל דעות פאן־ערביות מוצהרות, מאמין בערביותה של תוניסיה כחלק מהאומה הערבית הגדולה, ומכאן גם נגזרת עוינותו לישראל. במסע הבחירות שלו לנשיאות ומיד אחרי בחירתו הוא התבטא בחריפות קיצונית כלפי ישראל.
בין השאר הוא אמר שתוניסיה נמצאת במלחמה עם ישראל הציונית וכי כל מי שמנרמל את היחסים איתה הוא בוגד ויואשם בבגידה עליונה (Haute trahison), שעל פי החוקה התוניסאית העונש עליה הוא פסק דין מוות. בנוסף, סעיד יאסור כניסת יהודים נושאי דרכון ישראלי לתוניסיה.
הצהרות חריפות אלו עומדות בסתירה לתדמית של מתינות ופרגמטיות שתוניסיה מנסה לשוות לעצמה מאז שמנהיגה המיתולוגי, חביב בורגיבה, קרא להכיר בישראל עוד ב־1956. תוניסיה טענה שתרמה לתהליך אוסלו ובשנת 1996 אף פתחה משרד אינטרסים בישראל במעמד דיפלומטי מלא.
במגרב הערבי, תוניסיה ומרוקו נחשבות לבעלות אוריינטציה מפוכחת ומציאותית כלפי ישראל. עמדותיו הקיצוניות של סעיד מטרידות לאור הזיקה ההיסטורית עתיקת היומין בין היהודים לתוניסיה. בית הכנסת אלגריבה באי ג’רבה הוא יעד מסורתי וקבוע לעלייה לרגל של יהודים, כולל ישראלים.
ביקור בבית הכנסת, השתתפות בתפילות והאזנה לפיוטים הם חוויות מיוחדות שחוויתי בעצמי. ג’רבה הוא מוקד לעלייה לרגל לכבוד הילולת ל”ג בעומר המושכת אליה אלפי יהודים מרחבי העולם. היו טיסות מישראל לאי כדי ליטול חלק בחגיגות ההילולה.
הנשיא סעיד, כך נראה, רוצה לפגוע בכל זה ולמנוע מישראלים ליטול חלק במסורת בת עשרות רבות של שנים. ההילולה בג’רבה היא בעלת אופי דתי גרידא ונטולת כל הקשר פוליטי.
הנשיא סעיד, בעמדותיו הנוקשות פוגע במסורת היהודית. ארצות הברית צריכה להיכנס לתמונה ולהסביר לנשיא החדש את הרגישות בפגיעה זו. גיוס מדינות אירופה, ובעיקר צרפת של מקרון, למאמץ ההסברתי הזה הוא חיוני.
ואם ראש הממשלה רוצה לדאוג למרוקו במאבקה נגד חזית פוליסריו, הזוכה לתמיכה של אלג'יריה, בחבל הסהרה המערבית, שומה עליו להקדיש מאמץ כדי לשמר את הזיקה היהודית־מסורתית לתוניסיה.