איזה כיף שבימי מתח וחששות יש את מי לשנוא. שנאה תמיד משחררת אדרנלין ומהווה חיסון נגד פחד ויראה. כמה כיף שאפשר היום לשנוא יותר מתמיד את אחינו החרדים, תוך התמקדות בתושבי בני ברק. אלו שבמקום להישמע להנחיות בר סימן טוב נשמעו בהתחלה להנחיות הרבנים – גדולי הדור הם קוראים להם – הגדולים שכשלו בהבנת המציאות. זו לא הפעם הראשונה, גם בימי הרצל זכורה התנגדות “רבני המחאה” לתנועה הציונית, ונורא מכך, בתקופת השואה לקח למקצת מהרבנים זמן רב, רב מדי, עד שהבינו והפנימו את גודל האסון וסכנת הכליה שאיימה על עמנו וקראו לצאן מרעיתם להימלט.
הציבור החרדי מאמין באמת ובתמים שתפילה ותשובה יעבירו את רוע הגזירה וכי אמירת תהלים היא מתכון בטוח נגד נגיפים. תושבי בני ברק אינם פושעים. חלקם אכן התנהגו בחוסר אחריות, חלקם מתקשים בהבנת המציאות, חלקם מזלזלים בהנחיות המדינה כי עבורם המדינה אינה ריבון, אלא רק אבינו שבשמיים באמצעות שליחיו – גדולי דור ופוסקי ההלכה.
גם התנאים האובייקטיביים שלהם צריכים להילקח בחשבון: קל מאוד להטיף מדירת חמישה חדרים עם שתי נפשות להורים לעשרה ילדים בדירת שלושה חדרים. איפה יתבודדו? כל אחד יקים מחיצת קרטון בתוך הדירה? לצערנו הממשלה, שכנראה לא הייתה מודעת למצוקה זו, איחרה מאוד במתן פתרונות וגם אפשרה, כנראה מסיבות קואליציוניות, לייבא לארץ, בעיקר לבני ברק, חשודים בקורונה שהגדילו הסכנה והמצוקה. בבני ברק, בגלל הערבות הדדית שהיא דרך חיים עבור התושבים, קשה לשמור על ריחוק חברתי.
זאת ועוד, אנחנו החילונים צריכים להבין שעבור יהודי חרדי, לא להתפלל במניין זו דרישה על סף הבלתי אפשרי. כל יום אנו צופים בתקשורת ב”מקטרים” על שנמנע מהם העיסוק בספורט במכון הכושר ומנסים להתחכם ולרוץ כאילו למכולת. אז אמירת קדיש במניין חשובה לתושבי בני ברק לא פחות מריצת ארבעה קילומטרים. לאלו נוסף חוסר האמון שלהם בכנות כוונות מקבלי ההחלטות, שגורם להם לחשוד שהכל חלק מקנוניה להביא לשינוי באורחות חייהם. עבור חרדי, לקיים את ליל הסדר בשניים בלי הילדים והנכדים זו גזירה גדולה מנשוא (ולא רק להם, גם לרבים מהחילונים). כולנו משתמשים בציווי של “פיקוח נפש דוחה שבת” אבל אם בענייני ציוויים עסקינן עלינו לזכור שיש גם מצוות של “ייהרג ובל יעבור”.
אז בימים אלו חשוב להבהיר לתושבי בני ברק כי הסגר אינו ענישה אלא כלי למניעה, בלי הפגנת שמחה לאיד, בלי “מגיע להם כי אינם מתגייסים לצבא”. בתקופה זו שבה עשרות אלפי תושבים בבני ברק מרגישים כמצורעים שהוצאו אל מחוץ למחנה, בואו נעבור משנאת חינם לאהבת חינם, נספור עד עשר לפני הטחת עוד מטר קללות וניאוצים על ציבור זה שלא פעם מעצבן, אבל ברובו עושה מאמץ לשמור על הכללים בתנאים בלתי אפשריים ובלתי נסבלים. כדי למנוע ספק, אינני דתי ואיני גר בבני ברק, אלא דווקא ביישוב סמוך, והסגר על בני ברק מסייע לי ולמשפחתי שלא להידבק, ובכל זאת.