זה לא הולך להיות פשוט. מערכת המשפט איננה עוצרת. שוב ושוב היא מוציאה מתחת ידה החלטות שקשה לי להבין אותן, גם לאחר שנים רבות באולמות המשפטים. ההטיה הפוליטית ניכרת, לטעמי, בכל צעד ושעל, ואם זוכרים שבראש מערכות התביעה עומד אדם שאיבד, להבנתי, חלק מאמינותו בגלל סיבות שתקצר כאן היריעה מלפרט אותן, אז כולנו צפויים לשנים לא ממש קלות.
דחיית הבקשה של בנימין נתניהו שלא להגיע לדיון היום, בקשה המעוגנת בחוק, הקובע במפורש שנאשם יכול לוותר על זכותו להיות נוכח במשפטו, אם הוא מיוצג בידי סנגור, לא הפתיעה אותי. אני רואה בה רצון להוכיח בידי מי הכוח להפוך עלינו את סדרי הממשל התקין, בניגוד לרצון הבוחר.
באותה מידה לא הייתי מופתע כאשר בית הדין הגבוה לצדק דחה על הסף, לפני פחות משבוע, עתירה שהתייחסה לאי־העמדתה לדין, בין השאר, של חברת בזק; זאת, למרות שעל פי הנטען בכתב האישום נגד ראש הממשלה היא נהנתה מן ההפקר בגלל טיב היחסים, כביכול, בינו לבין הבעלים שלה.
השופטים קבעו, בהחלטה קצרצרה, שהעידה, לטעמי, על רדידות מדאיגה, שהעתירה היא מוקדמת, שכן טרם נפלה החלטה בעניין זה בקרב מי שאמור להחליט בסוגיה זאת. בסופו של דבר, בית המשפט פסק, מה שהוא לא עשה באין ספור עתירות סרק המגיעות לשולחנו מהצד האחר של המפה הפוליטית, שעל העותרת לשלם 3,000 שקלים לאוצר המדינה, בנימוק שאין הוא “סדרן העבודה” - כך בפירוש נוסחו הדברים - בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. ולמקרא הדברים, אני חייב לשאול: אם היום נפתח המשפט, למה זה מוקדם לדרוש להבין כיצד חברה שקיבלה, על פי הנטען, כסף רב מאוד כתוצאה מקשרים לא ראויים בין בעליה לבין ראש הממשלה לא נמצאת ברשימת הנאשמים?
אינני יודע את התשובה לשאלה. אני יכול רק להניח שאם גורמי שמאל ידועים היו עותרים, כל ההליך היה נראה אחרת. שופט תורן היה מוציא, מן הסתם, כהרף עין, צו ביניים ומונע את פתיחת המשפט היום; מה שקרה רק לפני כשבועיים כשנמנעה כניסתו של דן אלדד לתפקיד מ”מ פרקליט המדינה, כדי לסייע, למיטב הערכתי, ליועץ המשפטי לתפוס בעצמו את התפקיד; מה שמוביל אותי לטענה שמתקיימת סימביוזה לא בריאה בין מערכות אכיפת החוק בגלל שהבאר המרכזית שממנה נשאבים המועמדים לשפיטה היא פרקליטות המדינה על כל שלוחותיה.
אלה תומכים באלה ואלה מגבים את אלה - והכל נשאר במשפחה. שופטים שרוצים להתקדם מצפים להמלצות של חבריהם שנשארו מאחור במערכות השונות. אין ניתוק בין כל מרכיבי מערכות אכיפת החוק ושילוב הידיים הוא אמיץ מאי פעם בימים אלה.
בוגרי המערכות האלה נפגשים עם אלה שעדיין מכהנים בהן בכינוסים ממוקדי יעד לשם החלפת דעות, כביכול, והשפעות הדדיות. יועצים משפטיים מקבלים עצות “מיניסטריאליות” ושופטים מכהנים מתייעצים עם מי שפרשו מהמערכת.
וגם, לא בכדי מקבלים כל השופטים שפרשו לגימלאות מבית המשפט העליון לשכות בבניין בית המשפט. הם מגיעים אליהן מעת לעת כדי “לבקר” את חבריהם.
אז מה הפלא שרבים כמותי מאוד מודאגים היום. משהו מסריח נודף מהמערכות האלה שמצופפות כעת שורות. תום לב אינני מוצא שם. החלטות עקומות – כן; שכל ישר – ממש לא. וזה נראה רע, להתרשמותי, ככל שאני חוזר ומפשפש בהחלטות שעליהן דיברתי לעיל.