לאחרונה נשמעים קולות ממומחים מהשמאל, שטוענים כי ליישובים היהודיים ביהודה ושומרון ולבקעת הירדן אין חשיבות ביטחונית למדינת ישראל. טוענים זאת אף כמה קצינים בכירים ואנשי ביטחון.

הטיעונים שהם משמיעים לא היו נכונים לפני ארבעים שנה וכיום הם מהווים שגיאה אסטרטגית גסה. יש כאלה שטוענים טענה מוזרה כי לשטח יש חשיבות ציונית ולא ביטחונית. הרי אחד מאבני היסוד של הציונות הוא חיזוק היכולת של עם היהודי ומדינת ישראל, להבטיח את עצמם.

אני טוען אף שזכות אבות על שטחי ארץ ישראל ביהודה ושומרון חשובה, אך לא פחות חשובה היא הזכות לקיים אסטרטגיה שתבטיח את ביטחון ישראל ממזרח ולשם כך נדרשות שלוש יכולות: יכולת אחת היא לחסל תשתיות טרור בתוך שטחי יהודה ושומרון בהתהוותן. 

יכולת שנייה היא להילחם בטרור כאשר הוא מצליח לפעול משטחי יהודה ושומרון, בעודו בביתו. היכולת השלישית היא לעצור כוחות משלוח ואחרים ממזרח לירדן. בדיון הנוכחי לא אתייחס למאבק הטילי ארוך הטווח.

בעבר, על פי תפיסות לחימה שהיו מקובלות אז, טענו כי הצבת תצפיות בשיאי רכסים ביהודה ושומרון, יאפשרו התראה מול כוחות שיאיימו לצלוח את הירדן ולתקוף את שפלת החוף דרך השטחים הפלשתינים. 

תפיסה מאוחרת יותר גרסה כי זה לא מספיק ויש לשלוט בבקעת הירדן על מנת למנוע את אותו איום ממזרח. זאת מהטעם שאם התצפיות תזהינה אויב שנע לעבר נהר הירדן ממזרח כוחות צה"ל יצטרכו להילחם דרך שטחים פלשתינים, לעבר עמדות ההגנה שלהן על גבול הירדן וייתכן שיגיעו מאוחר מידי לעמדות ההגנה  שלאורך הירדן.  כיום אנחנו במצב חדש. למדנו כי העולם כולו החל לאמץ לחימה במאפייני גרילה, לא כול שכן ישויות שאין להן את היכולת להקים צבאות של ממש. 

למדנו שלהקים תשתית טרור ניתן לבצע ב"חתימה נמוכה" מבלי שהמגן יזהה את הקמתה ואת  האפקטיביות שלה, בעוד מועד. (ראה את הסאגה המתמשכת בגבול רצועת עזה). 

למדנו גם שאיננו ממהרים לתקוף תשתית טרור בעת גילויה מטעמים מדיניים ומטעמים פוליטיים פנימיים. כמו כן למדנו כי הטרור יכול לשתק את המדינה. 

כדי למנוע שיתוק המדינה בדרך של ירי טילים ורקטות ממזרח, שיגור פעולות טרור לשפלת החוף, חבלה בתנועות של כוחות ישראליים לעבר גבול הירדן או העברת כוחות מהדרום לצפון מדינת ישראל וההפך, עלינו לשלוט בשטחים רלוונטיים.

מחאה בבקעת הירדן. צילום: רויטרסמחאה בבקעת הירדן. צילום: רויטרס

לאור מה שהשתנה בתפיסות הלחימה ולאור מה שלמדנו מניסיוננו הביטחוני, כאמור, אני מגיע למסקנה הפשוטה כי כאשר אנחנו מתכננים את הגנתנו לאורך הירדן מול כוחות ממזרח, אנחנו לא יכולים להזניח את האויב המרכזי, שימצא ממערב לכוחותינו קרי מאחורינו, בשטחי יהודה ושומרון. 

האויב הזה הוא הטרור שיפעל ביהודה ושומרון ולו יכולות פגיעה עצמאיות ומכריעות, בשפלת החוף של מדינת ישראל. אינני רוצה להיכנס כרגע לתכנית טראמפ אלא להביא הצעה אסטרטגית עקרונית לאמור: כדי למנוע הקמת תשתית טרור ביהודה ושומרון על צה"ל לקבל חופש תנועה להימצא בכל רגע, בכל נקודה, בכל שטחה של יהודה ושומרון. 

דבר זה אפשרי אם צה"ל ייפרס באורח קבע בכול השטח. הדרך לסייע לצה"ל לבצע זאת היא התבססות על מרקם אזרחי יהודי גדול ככול האפשר, ביהודה ושומרון. 

לכן, אני תומך, גם מבחינה אסטרטגית, במדיניות החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן והישובים היהודיים ביהודה ושומרון. תא"ל במיל' עודד טירה חבר בעמותת מבטחי.