ישראל מצויה כיום במשבר היסטורי חסר תקדים, כלכלי וחברתי, ומוטב שכולנו נפנים זאת. אנו במצב חירום והבעיה המרכזית והמאתגרת ביותר היא שיעורי האבטלה חסרי התקדים. המצב מחייב ובדחיפות להכין ואף לבצע בשלבים תוכנית לאומית רחבה המתמודדת ישירות עם רמת האבטלה, העומדת כיום על 860 אלף מובטלות ומובטלים.
קודם שנבנה תוכנית לאומית עלינו להבין כמה נתוני יסוד. האבטלה מקורה עדיין במגזר העסקי הפרטי. במגזר הציבורי אין מובטלים. תוכנית המענקים שהוגשה על ידי האוצר ואושרה בכנסת לא מייצרת מקומות עבודה, אלא מסייעת לתזרים המזומנים של העסקים והיא חשובה במובן זה, אך כשלעצמה אין היא מייצרת מקומות עבודה. שום מעסיק לא ייקח עובד אשר אין לו עיסוק עבורו, משום שהוא קיבל 7,500 שקלים. מה שמייצר מקומות עבודה זהו כוח הקנייה, הצריכה הפרטית והצריכה המוסדית. מה שמחמיר את המצב הוא העובדה שנוצרה אבטלה מבנית חדשה בהיקף של כ־200 אלף מובטלות ומובטלים מעבר לשיעורי האבטלה קודם המשבר. המשק כולו עבר תהליך התייעלות כפוי. כמעט כל העסקים נוכחו לדעת שהם מגיעים לאותה רמת תפוקה בפחות כוח אדם.
בהתחשב בנתונים אלה אנו מחויבים לגבש ובדחיפות תוכנית לאומית מקיפה בשיתוף מלא של משרדי האוצר, הכלכלה והעבודה, יחד עם ארגוני המעסיקים וארגוני העובדים. זוהי כיום המשימה החשובה ביותר אם אנו רוצים למנוע רעידת אדמה כלכלית וחברתית, והיא אפשרית לביצוע. אבל אנחנו זקוקים למנהיגות עם יותר חזון ויותר אומץ, בדומה למה שהיה פעם ראש הממשלה בעת שכיהן כשר אוצר, אבל הרבה יותר. ומותר לנו גם לשאוב קצת השראה מתוכנית הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, משנת 1933. על מנת להגיע להישגים של ממש אנו חייבים להתמקד בשלושה תחומים.
התחום הראשון, מיצוי הפוטנציאל והיכולות הנמצאים במגזר העסקי כמות שהוא ועל כל בעיותיו. וזה אומר להוריד דרסטית עומסים מהמגזר העסקי, להקפיא כל רגולציה חדשה או חוקי עבודה חדשים. לשפר את הנזילות של העסקים דרך שינוי שיטת הדיווחים לרשויות המס, ולא לחשוש מביטול הפטור ממע”מ ביבוא אישי - איוולת שמשמעותה איבוד מקומות עבודה כדי להעניק הטבות מס מיותרות. את כוח הקנייה הקיים יש להזרים למגזר העסקי ולתעשייה וזה ניתן לביצוע.
התחום השני חייב להיות בפעולת ענק של הכשרת עובדים והסבת עובדים. מיפוי של כל המקומות שבהם חסרים עובדים מקצועיים או לא מקצועיים, בעוד שקיימת דרישה לעובדים כמו נהגי משאיות, מהנדסי תעשייה, חשמל ואלקטרוניקה ועובדים באטרקציות תיירותיות בפריפריה. התחום השלישי מחייב יצירת מקומות עבודה חדשים, וכאן יש לפלג בין יצירת מקומות עבודה חדשים במגזר הציבורי ליצירת מקומות עבודה חדשים במגזר העסקי. במגזר הציבורי יש להוסיף עובדים סוציאליים, ונכון לעבוד על תוכנית מקיפה של העשרת ההשכלה והידע של כל הלומדים בבית הספר היסודי בישראל, במיוחד בפריפריה. במגזר הפרטי יש לשלוף מחדש תוכניות תשתית של שיתוף השקעות פרטיות בשיטת שותפות ציבורית־פרטית (PPP) וכן להוסיף פרק לחוק עידוד השקעות הון המציע מענקים והטבות מס לכל עסק חדש המייצר תוספת של 20 מקומות עבודה, ללא כל התחשבות במה אופיו של העסק, מכבסה או קונדיטוריה.
אלה דוגמאות בלבד כדי להמחיש קווי פעולה. יש לתת עדיפות לגיוס משאבי ידע וחשיבה כשהכל ממוקד ביעד המרכזי של צמצום ממדי האבטלה. אם נדע לעשות זאת, נעניק לישראל הזדמנות פז לשדרג את מעמדה הכלכלי. נוכל לייצר יותר באותה רמת כוח אדם, להעלות את התוצר מ־400 מיליארד ל־500 מיליארד דולר, ואת התוצר לנפש מ־42 אלף בשנה ל־50 אלף דולר בשנה. אבל לכל זה אנו זקוקים היום למנהיגות אחרת, והיא צריכה להיות מובלת על ידי ראש הממשלה עצמו.