תקווה חדשה אין כאן. זו המסקנה שהגעתי אליה לאחר שצפיתי בנאום הפרישה של גדעון סער מהליכוד. הוא ניסה להישמע ממלכתי מאוד, אבל כל העת לא יכולתי שלא להיזכר שהוא, למעשה, התמודד במסגרת הליכוד נגד בנימין נתניהו. כלומר, לא היו לו השגות על דרכה של המסגרת המפלגתית שבה הוא נמצא. הוא רק רצה להחליף את מי שעומד בראשה. המהלך לא צלח בידו, אז הוא הודיע שאם לא נותנים לו להנהיג הוא פורש.
סער הצטרף למחנה “רק לא ביבי” לא על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים. לא מצאתי כאלה בנאומו. לא שמעתי אותו אומר, למשל, שההחלטה לבנות בגבעת המטוס בירושלים היא טעות או שצריך בכלל לחדול מבנייה ביהודה ובשומרון כדי שלא יסוכל, חלילה, רעיון “המדינה הפלסטינית”. גם לא שמעתי אותו מתנער מהרעיון להביא ארצה מיליוני חיסונים כדי להילחם במגיפה הנוראה.
למעשה, כל מה שהיה לטעמי לסער באמתחתו בעת נאומו הוא כנראה שנאה אישית. אם מתייחסים לכתבי האישום, שאין בהם דבר למיטב שיפוטי, לבד מעובדות שאין להן בסיס בחומר הראיות - מי שמבקש להנהיג את המדינה, אסור לו לנטוש ערכים בסיסיים שמקובלים בכל מדינה דמוקרטית. חזקת החפות היא ערך כזה. ולכן לקרוא לפסול אדם רק מפני שפרקליטות המדינה החליטה שיש בידה ראיות מספיקות כדי להשיג הרשעה – יש בה בעיניי טעם לפגם.
אז נכון שיש עיתונאים שכבר מברכים על המהלך ויש סוקרים שכבר העניקו לסער מספר דו־ספרתי של מנדטים, אבל בכל אלה לא סגי. סער יצטרך להתמודד עם לא מעט פוליטיקאים שכבר נמצאים במחנה “רק לא ביבי”. יאיר לפיד, לדוגמה, נמצא שם לא מעט שנים. זה מעולם לא קירב אותו לעבר הפסגה שבה הוא חפץ; זאת כיוון שריקנות אידיאולוגית לא יכולה לשמש בסיס לניצחון בבחירות.
לעם היהודי, בניגוד לעמים אחרים, להתרשמותי, יש מעטפת אידיאולוגית אמיצה. בזכותה הוא שמר על זהותו בגלות ובשמה הוא חזר למולדתו העתיקה. אין עוד עם שדומה לו בעניין זה. הרעיון הציוני בוער בעצמותיו – והוא זה שהוביל מיליוני יהודים לחזור לארץ התנ”ך. אינני אומר חלילה שסער או לפיד או אביגדור ליברמן או כל שאר מתפקדי מחנה "רק לא ביבי" אינם ציוניים או שהם לא אוהבים את ארץ ישראל. מה שאני אומר הוא שהדרך לכיבוש השלטון לא יכולה להיות מרופדת רק בשנאה למי שמכהן באותה העת ליד הגה ההנהגה. הציבור היהודי החכם, האוהב את מולדתו, לא רוצה במנהיגים שעגלתם ריקה מתוכן.
צירוף עוד רמטכ”ל למעגל הפוליטי לא יועיל. גם השינוע של המהלכים האנרכיסטיים שנוקטות תנועות כאילו־ליברליות, פרוגרסיביות בעיני עצמן, בארצות הברית לעבר ישראל יסתיים במפח נפש. כדי להביס את בנימין נתניהו יצטרכו כל המנהיגים בעיני עצמם, כמו נפתלי בנט או סער, להראות לציבור הבוחרים במחנה הימין שהם היו עושים את הדברים אחרת; וזה, לדעתי, לא יכול לקרות. המקום שבו נמצאת ישראל כיום - איש לא יכול היה לשער לפני עשור שאפשר להגיע אליו.