היו לנו ציפיות גדולות משנת 2020, שנה שיש לה צליל כמעט מיסטי, אבל לצערנו זו הייתה שנה קשה עם משברים חסרי תקדים. נאלצנו לשנות, כמעט בן לילה, את כל מנהגי החיים שלנו. אנחנו, הדור שרגיל לדבר במונחים של קִדמה, מהפך וטרנספורמציה, מצאנו את עצמנו בתחושה של רגרסיה. נדמה שהחיים נעצרו, ורבים מאיתנו מצאו את עצמם בפחד קיומי, פגיעה ביכולת לפרנס את המשפחה וחוסר ביטחון שנוכל לשים אוכל על השולחן ולהאכיל את ילדינו.

הכנס המלא של ועידת ביטחון המזון

הפחד הזה נגע בכל שכבות האוכלוסייה והמגזרים הסוציו־אקונומיים - כולנו מצאנו את עצמנו דואגים ושואלים את אותו הדבר: האם יהיה מספיק אוכל? אני, שנולדתי לתוך תעשיית המזון, לא זוכרת שהיינו אי־פעם במצב שבו צריכים לחשוב: האם יהיו מספיק חומרי גלם? האם נוכל לקטוף, לייצר ולשנע את כל הגידולים החקלאיים שמהם אנחנו מפיקים את המוצרים שלנו?

נשאלתי בתחילת המגיפה, גם בבית, וגם בתקשורת, האם יהיה מספיק מזון? השבתי שכן. השבתי בכנות ובביטחון, כי הנחנו אז שמדובר במשבר קצר מועד, חודש־חודשיים. אם הייתי יודעת שאנחנו הולכים למשבר עולמי שיימשך יותר משנה, אני לא בטוחה שהייתי יכולה להשיב על שאלה זו בביטחון כזה.

לכן כדי שיהיה לנו ביטחון תזונתי בר־קיימא עלינו לדון בשתי שאלות מרכזיות: האם אנחנו צריכים אסטרטגיה ותכנון ארוכי טווח לנושא שמעסיק כיום כל מדינה בעולם, והאם אנחנו צריכים ביטחון ביכולות שלנו לספק ולייצר תזונה ומזון לאזרחי ישראל? אלו שאלות שקל מאוד לענות עליהן. כן! ברור שצריך.

במסגרת עבודתי זכיתי להסתובב במדינות רבות ברחבי העולם, גם בימים שבהם מדינת ישראל הייתה במצב של מלחמה וגם בתקופות של שלום, ואני יודעת דבר אחד: בכל מקום שבו אני מספרת על תרומתה של ישראל לחקלאות העולמית, אני מקבלת תגובות של השתאות והתעניינות אמיתית. בזכות הידע הטכנולוגי שפיתחה המדינה ופיתחו החקלאים ותעשיית המזון, נפתחה בפניי כל דלת בעולם, ואכן, שטראוס היא חברה בינלאומית גם בזכות מה שנעשה פה בתחום גידול המזון וחקלאות פורצת דרך. אנחנו הגענו למקום הזה בזכות השקעות ותכנון.

עלינו להפנים כי אתגרי ביטחון המזון לטווח הקצר ולטווח הארוך קשורים זה בזה. עלינו להשקיע במערכות מזון חזקות, בריאות ועמידות יותר ולפתח אסטרטגיה שאינה רק אסטרטגיה לעתות משבר, אחרת נמשיך להתמודד עם משברים חוזרים ונשנים לצד עלויות גדלות. אסטרטגיה נכונה תכין אותנו להתמודדות עם המשבר לפני שהוא מגיע, תדע שמזון טוב קשור ישירות לבריאותם של אנשים, תוודא שהמזון שאנחנו אוכלים תורם לבריאות ולא פוגע בה, תוודא שהמזון שאותו אנו אוכלים ימנע מאיתנו להיות חולים.

מזון (צילום: יח''צ)מזון (צילום: יח''צ)

בריאות במקום הראשון

זיכרונות של מדפים ריקים בסופרמרקטים נראים כיום כהיסטוריה רחוקה ומופרכת כמעט שנה מאז התפרצות הקורונה, אבל הם לא היו מופרכים כאשר פגשנו בהם בגל הראשון של המגיפה וישראל נכנסה לסגר כולל. המגיפה הניעה את נושא הביטחון במזון לשיח הציבורי, חשפה את מנגנוני שרשרת האספקה שהיו בלתי נראים והבהירה כי ביטחון במזון, נושא שהתייחסנו אליו בישראל כאל דבר מובן מאליו, הוא נושא בעל חשיבות לאומית.

ביטחון במזון הוא ביטחון לאומי. הממשלה דרשה מאנשים להישאר בבתים, וכדי להבטיח את תחושת הביטחון אנשים חיפשו מזון שמעניק שמחת חיים, נחמה, המזון הטרי והמוכר להם. העולם והחיים השתנו, ואנחנו ציפינו שהמזון שאנחנו צורכים יישאר קבוע, מוכר ובטוח. ציפינו לדעת מי גידל את המוצרים, מי ארז ומי הביא אותם אלינו הביתה.

תעשיית החקלאות והמזון בישראל ובעולם השכילה והצליחה להתגבר על המחסור בתשומות. נכון להיום אנחנו נמצאים במצב שבו כמות המזון אינה הנושא הבוער. אז איך זה שבכל זאת אנחנו חיים בעולם שבו 700 מיליון נשים, גברים וילדים סובלים מרעב, והמספר רק עולה?
אומנם כרגע יש לנו מספיק מזון, אבל הוא לא מגיע לכולם. הוא לא נגיש לכולם - לא במחיר ולא בלוגיסטיקה. זה חלק מהאחריות והנושא בביטחון בתזונה ובמזון.

המשימה היא לפתח אסטרטגיה שתאפשר לייצר כמות גדולה יותר של אוכל, באיכות טובה ובריאה יותר ובמחירים נגישים יותר, בלי לפגוע בסביבה. זה יוכל לקרות רק על ידי שיתוף פעולה של שלושת הסקטורים יחד. בכל סקר בנושא ביטחון לאומי, הציבור משיב שהוא רואה בנושאי מלחמה ושלום כמרכיב המרכזי בתחושת הביטחון. בריאות תמיד הייתה הנושא השני. אין לי ספק שאם נעשה כיום סקר כזה, ונעסוק בשאלה מהו ביטחון לאומי - בריאות תהיה במקום הראשון.

אנחנו, התעשייה, צריכים להיות החלוצים בדרך ליצירת עתיד בריא ובטוח יותר, בדיוק כמו שהמדע והטכנולוגיה הוכיחו, ממש ברגעים אלו, שבידיהם הפתרונות לבעיות הגדולות שמעסיקות את העולם. זהו אותו השיח שצריך להוביל אותנו על מנת שנוכל לענות על מה שמצופה מאיתנו: לספק מזון שדואג לביטחון ולבריאות של הציבור במדינת ישראל.

עלינו להוביל שיח שחושב על הדור הבא. אנחנו צריכים להציב לעצמנו כיעד להסתכל על כל שרשרת המזון, מהזרע שאותו שותלים ועד האוכל על הצלחת. השיח על ביטחון במזון צריך להיות גם שיח על הסביבה: איך מבטיחים שמירה על משאבי טבע חיוניים, איך מתאימים את המזון לצרכים ולביקושים משתנים, איך דואגים שייצור מזון יקיים את האיזון הרגיש בין הצרכים לבין שמירה על כדור הארץ? עלינו לקדם חקלאות חכמה, ישראלית, שתתמוך במערכת האקלים השברירית.

השיח על ביטחון במזון צריך להיות גם שיח על בריאות - כולנו יודעים שאוכלוסייה חזקה ובריאה היא הנכס הגדול ביותר של כל חברה.
יש לנו הזדמנות עכשיו, זו אולי נשמעת כמו קלישאה, אבל אנחנו יכולים להפוך את המשבר להזדמנות של תעשיית המזון והחקלאות, ולהוביל במציאת פתרונות שנכונים לנו, אבל גם פתרונות הנכונים לכל אותם מקומות בעולם שממש ברגע זה מחפשים את הפתרונות האלו.

השיח על ביטחון במזון צריך להיות גם שיח על פרנסה: כ־400 אלף איש בישראל מועסקים בתעשיית המזון, כ־75 אלף מתוכם בחקלאות. עלינו להשקיע ולעודד חקלאות צעירה על מנת להבטיח את עתיד החקלאות וקיימות חברתית לדור הצעיר. עלינו ליצור תנאים שיבטיחו המשכיות בדור העתיד של החקלאים, שבנותיהם ובניהם ירצו להמשיך לעבד את האדמה.

אני דור שלישי בענף המזון. ספגתי מבית סבי וסבתי את הרעיון של איך בונים מדינה טובה דרך תעשיית מזון, שרואה בחקלאים ובחקלאות את אבן היסוד להצלחתנו. התמונה של סבי, סבתי ואבי ברפת הקטנה שלהם היא התמונה שמלווה כל אחד שעובד בשטראוס. אוכל, חקלאות ושלום במזרח התיכון הם שלושת הנושאים שצבעו את ילדותי. יותר מכל משמח אותי לעסוק בנושא הזה כיום, כשנראה שאפשר לדבר באמת על מזרח תיכון חדש ולשתף פעולה עם השכנות שלנו. אין דבר שמחבר אנשים ועמים ומבטיח שלום יותר ממזון.

לאבא שלי היה חלום שהמחלבה שאותה הוא בנה באחיהוד, שבחניכתה הוא בחר לפרוש מניהול החברה, תוכל יום אחד לייצא מוצרי חלב לשכנותינו. לאור הסכמי השלום האחרונים, לאסטרטגיה שאותה נבנה עכשיו יש עוד משימה: להיות כזו שתהפוך את המזרח התיכון למחובר דרך חקלאות פורצת דרך, שדואגת לבריאותם של כל מי שחיים בסביבה הזו. מי ייתן ומהאזור שלנו תגיע הבשורה. 

מתוך נאום שנשאה בכנס ישראל לביטחון המזון