לצד הזעזוע מהמעשים שיוחסו לחיים ולדר, עלינו לקיים גם חשיבה ביחס למשמעות של אותם “בתי דין מיוחדים”, "פורום תקנה" למשל ושלל מוסדות שיפוטיים עצמאיים הפועלים מבלי שהוסדרו בחוק. “בתי הדין המיוחדים”, כמו זה ששמע את עדויות המתלוננות על ולדר, אינם כפופים לרגולציה או לכללים אתיים כאלו או אחרים ואינם עומדים תחת פיקוח מינימלי של המדינה.

מערכת משפט חזקה היא תנאי יסוד בכל דמוקרטיה, וחולשתה פוגעת בבסיס החיים של כל אחת ואחד מאיתנו – הביטחון האישי. בחיים אין ואקום, וכאשר מערכות המדינה נחלשות, יהיו מי שיבקשו להיכנס לנעליהן. אלא שבעוד שעל מערכות המדינה חלים איזונים ובלמים והן נמצאות תחת פיקוח, אין מי שיפקח על גופים פרטיים המבקשים למלא את מקומן.

מי מסמיך את אותם רבנים לשמוע עדויות ולקבל החלטות? מי יכול לבחון את דרכי עבודתם? אין לכך תשובות טובות. ומי שמשבח את בית הדין על הניסיון לכאורה לרדת לחקר האמת, נותן ידו למנסים לערער עוד יותר את מעמדה המעורער ממילא של מערכת המשפט הישראלית, למי שאינם מפנים מתלוננות ומתלוננים להעביר את תלונתם לגורמי אכיפת החוק, למי שרוצים לעודד אזרחים להעדיף מוסדות פרטיים קהילתיים על פני מוסדות המדינה.

כוחם של אותם “בתי דין מיוחדים” נובע מכך שגם המתלוננים וגם הנשפטים הם חלק מקהילה אחת. אין להם סמכות להורות על מעצרים, אבל ביכולתם להורות על “הגליה” של אדם מקהילתו. המסר המשתמע מכך הוא שהקהילה חשובה מהמדינה. ה”הגליה” לא פותרת את הבעיה אלא רק הופכת את העבריין לפחות מסוכן לקהילתו אך למסוכן לקהילה אליה הוגלה - עוד סממן של העדפת הקהילתיות על פני הלאומיות.

גם ידיה של מערכת המשפט עצמה לא נקיות: העומס המוטל עליה מביא פעמים רבות לכך שהשופטים הם שמבקשים לשלוח את המתדיינים להליכי בוררות וגישור חיצוניים, שגם אם הם - בניגוד ל”בתי הדין המיוחדים” - פועלים על פי דין ורגולציה, יש בפעילותם בכדי להפחית מכוחם של בתי המשפט. הם הופכים למערכת משפט פרטית לעשירים בלבד, ומהווים אלטרנטיבות פרטיות להכרעה בסכסוכים אזרחיים, שיש בידן לזרז הליכים למי שיכולים להרשות לעצמם.

הרכבת כבר יצאה מהתחנה, הציבור הישראלי הולך ומאבד אמון במערכת המשפט ומחפש לה אלטרנטיבות. אצל חלק ממנו מדובר בטיפול בסכסוכים אזרחיים, אצל אחרים גם בעניינים פליליים וגם במקרים של פגיעות מיניות. התופעה הזו כאן כדי להישאר, אבל אסור שנשלים עם היקפיה.

יש לפעול לחיזוק בתי המשפט ואמון הציבור בהם, להשקעת תקציבים ולזירוז הליכים ומצד שני למניעת פעילותם של מי שמבקשים לעשות דין לעצמם, או לקהילתם, בנושאים פליליים רגישים. אותם בתי דין מיוחדים נותנים יד לערעור האמון של קהילותיהם במערכת המשפט. 


הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת ארגון “משפחה חדשה"