בפברואר 2020 החלה ממשלת ישראל, בדומה לממשלות רבות ברחבי העולם, ליישם מספר צעדים לטיפול במגפת הקורונה, לרבות אלה המתייחסים לכניסה למדינה וליציאה ממנה. צעדים אלו השפיעו על חייהם של כלל הישראלים ושל יהודים ברחבי העולם. הייתה להם השפעה ייחודית, קשה ומתמשכת עבור אזרחי ישראל העולים, שבהגדרה מותירים אהובים מאחור כשהם מהגרים לישראל כדי להגשים חזון וחלום אישי ולאומי, ומהווים "גשר חי" למשפחות ולקהילות שמהן באו.
מציאות זו כללה החלטות תכופות לפתיחה וסגירה של נתב"ג ודרישות משתנות מישראלים ומזרים המבקשים להיכנס ולצאת מישראל לצורכי עבודה או כדי לראות בני משפחה, בין שבנסיבות דחופות ובין שבמסגרת "אירועי מעגל חיים". כדי להתמודד עם צרכים אלו, נוצר "מנגנון חריגים" שהשתנה בתדירות גבוהה והתאים את סגירת השמיים או פתיחתם לגלי הווירוס. ציר זמן שהורכב ומתעד את מדיניות הכניסה/היציאה, הן עבור ישראלים והן עבור זרים, משקף את השינויים התכופים שחזרו על עצמם בשנתיים האחרונות, בממוצע על בסיס חודשי.
הגיעה העת לשנות תפיסה וליצור מדיניות הוליסטית, ברורה ושקופה, שתשקול את הנושא באופן מתכלל ומערכתי. על המדיניות להיות מיושמת באופן שוויוני ועקבי, כדי להתמודד מראש ולא בדיעבד עם מציאות הקורונה המתמשכת והשלכותיה על אזרחי ישראל, על עולים ועל מערכת היחסים עם יהודים ברחבי העולם. המנגנון ששימש בתחילת המשבר ובכל גל מחדש, כולל גל האומיקרון הנוכחי, דורש שינוי. אף שמסתמן שהשמיים שוב במגמת פתיחה הדרגתית, שתיתן מזור למקרים המיידיים, נותרים בעינם אתגרים מובנים בגישת החירום ובמנגנון החריגים, שמחמירים עם חלוף הזמן ותשישות הקורונה.
תיעוד מנגנון האקורדיון, המתרחב ומתכווץ באופן תגובתי תוך הוספה והסרה של חריגים, מעיד שבכל פעם שישנה החלטת סגירה, אותם חריגים מתווספים אט־אט, וכן שהמנגנון כולו מתבטל כעבור מספר שבועות, מה שיוצר בלבול, תסכול וחוסר ודאות (כך לדוגמה בנושא עולים, יולדות וכניסת הוריהם). בעוד החלטות דרמטיות ומשמעותיות בנושא כניסה לישראל ויציאה ממנה החלו בהתנהלות חירום, הימשכות המגיפה לצד חוסר מדיניות והיעדר מחשבה ותכנון מבעוד מועד יוצרים מציאות שאינה בת קיימה, המובילה לעוגמת נפש, שלאחרונה אף צוברת תהודה מקומית ובינלאומית.
סגירת השמיים ואיסורי נסיעות גובים ללא ספק מחיר גבוה במיוחד מאזרחי ישראל, רבים מהם עולים, שבהגדרה הותירו מאחור קשרים משפחתיים, קהילתיים ומקצועיים משמעותיים בארצות לידתם. ביטול יכולתם של אזרחים לצאת מהארץ והדרישה לאישורים לצורך כך, יוצר תהליכים בירוקרטיים, שלמרות מסירות ומחויבות האמונים על יישומם, אינם מאפשרים לעמוד באילוצי הזמן הדורשים נסיעה, אם למטרות אישיות ואם למטרות מקצועיות.
מנגנון החריגים משמש גם זרים שמבקשים להיכנס לארץ כמקרים דחופים או הומניטריים, בהתאם לקריטריונים מוגדרים. גם בהקשר זה קיימים אתגרים הנובעים מכוח אדם בלתי מספיק בעתות שיא, קריטריונים מבלבלים או עמומים ותחושת שקיפות נמוכה. בנוסף, מנגנון זה אינו מתייחס לכל מה שאינו נחזה כדחוף, לרבות אירועי מעגל חיים שאינם חריגים, וצורך רגיל לראות אהובים וקרובי משפחה, שבמציאות קשה ומתארכת הופך לדחוף.
מנגנונים ברורים
יצירת הכלל לחריגים דורש שינוי תפיסתי, בכפוף להנחיות משרד הבריאות ולשיקולי שמירה על בריאות הציבור. ניסיון מצטבר של שנתיים מעיד שכלל זה יכול לאפשר לבעלי אזרחות כפולה, לרבות עולים, לצאת מישראל למדינות מוצאם כדי להיות עם משפחותיהם בתקופות קריטיות או להמשיך לפרנס ולהתפרנס.
בהתחשב בעובדה שבהגדרה, אזרחים עולים הותירו מאחור יקירים וחיים שלמים, תוך מימוש חזון וחלום אישי ולאומי, יש להתייחס אליהם באופן ייחודי. משכך, יש לאפשר לקרוביהם (מדרגה ראשונה ושנייה) להיכנס לישראל גם כשנאסר על זרים להיכנס. כלל זה אינו מתעדף אותם, אלא משווה בינם לבין יתר אזרחי ישראל, בקבלת תמיכה ודאגה מקרובי משפחה ותוך הכרה בכך כצורך.
בנוסף, כלל זה יכול להרשות לאזרחים זרים בעלי אשרה תקפה לשהות ממושכת בישראל (לדוגמה ויזות סטודנטים, ויזות עבודה, משתתפים בתוכניות כמו "מסע" וכו') להיכנס לישראל גם בעת סגירת נתב"ג. ביצירת הכלל, יושם דגש על קביעת מנגנונים ברורים שיאפשרו נסיעות חינוכיות של קבוצות, גם בתקופות הגבלת נסיעות, כדי לתת ביטוי להכרה בחשיבותם ובהשפעתם של סיורי למידה מסוג זה, ולבטא את תיעדופם בהתאם.
קביעת הכלל תפחית את מספר בקשות החריגים באופן משמעותי. היא תאפשר לגורמים המסורים, העושים לילות כימים בבירור בקשות ומתן היתרים, לפרסם, לעדכן ולהנגיש לציבור את התנאים המשתנים, לעמוד בהיקף הבקשות, להבטיח יישום שוויוני ועקבי, ולהעניק מענה תוך פרק זמן סביר. כשייווצר הכלל, גם פיקוח הכנסת יהפוך ליעיל יותר, בין היתר באמצעות ועדה קבועה (לדוגמה ועדת חוקה, חוק ומשפט) במטרה ליצור מעקב שיטתי ורציף ולהבטיח יישום הוגן, יעיל ואפקטיבי. תיעדוף הנושא והכרה בחשיבותו אף יאפשרו לישראל לשקול כללי מדיניות שמפתחות מדינות אחרות. כך לדוגמה, מדיניות קנדה לכניסת קרובי משפחה מדרגה ראשונה פועלת בהצלחה זה חודשים ארוכים.
בחלוף כשנתיים מאז פרצה הפנדמיה, בהתבסס על שמיעתם, הרגשתם, השמעתם וייצוגם של אלפי הקולות שהושפעו ועודם מושפעים, ישירות ובעקיפין, ברורות החשיבות והדחיפות הגוברות ליצירת מדיניות הוליסטית, ברורה ושקופה, שתקבע את הכלל, ותחליף התנהלות תגובתית של חריגים. ניתן וצריך לקבוע מדיניות שקולה ומידתית, שתיצור בהירות, ודאות ויציבות, גם ובמיוחד אל מול מציאות משתנה. לא פחות חשוב, היא תשקף אמפתיה והכרה ראויות, בבחינת בזכות ולא בחסד, באזרחי מדינת ישראל, בעולים ובמשפחותיהם, וביהודי התפוצות.
יצירת הכלל לחריגים, מראש ולא בדיעבד, תבטא את חשיבות ותיעדוף הנושא בתהליכי ותוצאות ההחלטות הנוגעות לכניסה ויציאה מישראל גם בתקופת הקורונה וכהכנה לאפשרות גלים עתידיים, לטובת כלל אזרחי ישראל והקשר החיוני של מדינת ישראל כמדינת לאום, עם אחינו ואחיותינו ברחבי העולם.
הכותבת היא יועצת מדיניות ואסטרטגיה ומועמדת לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית
[email protected]