מרגע הקמתה, ממשלת בנט־לפיד הייתה חתומה על שינוי פוליטי היסטורי: שילובה של מפלגה ערבית בקואליציה. עם נפילתה של הממשלה, הטיח ח״כ ניר אורבך בחברי הכנסת הערבים כי "הניסוי איתכם כשל", בעוד שלעומתו, ראש מפלגת רע"ם ח"כ מנסור עבאס טען כי ״הניסוי הצליח״. ישנן דרכים שונות לאמוד את תוצאות הניסוי, אבל במדד אחד הצלחתו ברורה: השותפות הובילה לשינוי חיובי דרמטי ביחס כלפי מפלגת רע״ם בקרב מצביעי המפלגות היהודיות בקואליציה.
שילוב מפלגת רע״ם בקואליציה ארגן מחדש את גבולות הלגיטימציה של הפוליטיקה הישראלית. המסקנה מבוססת על סדרת סקרים שערכנו בשנה האחרונה בקרב הציבור היהודי בתקופת הבחירות.
סקר אחד התקיים ערב בחירות 2021. לאחר הקמת ממשלת בנט־לפיד, חזרנו אל המשתתפים עם סקר נוסף ושאלנו שוב בדיוק את אותן שאלות כדי לבדוק אם וכיצד שינו את עמדותיהם. שאלנו את המשתתפים פעמיים – לפני הבחירות ואחרי השבעת הממשלה – איך הם מרגישים כלפי המפלגות השונות, על סולם שנע בין 0 (רגשות שליליים) ל־10 (רגשות חיוביים).
ההשוואה בין הסקרים מראה על התחממות משמעותית ברגשות כלפי רע״ם בקרב מצביעי המפלגות היהודיות בקואליציה, שלאחר הבחירות מצאו עצמן בשותפות פוליטית עם רע״ם. השינוי גדול במיוחד ומובהק סטטיסטית בקרב מצביעי יש עתיד ומרצ. גם בקרב מצביעי העבודה, כחול לבן ותקווה חדשה ראינו שינוי חיובי משמעותי. התחממות דומה נרשמה אפילו בקרב מצביעי ישראל ביתנו וימינה, אך שם מדובר בשינוי לא מובהק סטטיסטית. מנגד, היחס כלפי רע״ם בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה נותר לאחר הבחירות כפי שהיה לפניהן.
בהחלטה לשתף פעולה, מנהיגי מפלגות הקואליציה קיבלו החלטה אסטרטגית. הם לבדם חצו את הרוביקון הפוליטי הזה. אבל הציבור שלהם היה נכון ללכת בעקבותיהם אולי אף יותר ממה שהם העריכו בעצמם. שיתוף הפעולה בין מפלגות הקואליציה היהודיות לבין רע״ם לא נותר רק ברמת המנהיגות הפוליטית — הוא חלחל לציבור הרחב ושינה את פני השטח הרגשיים של הפוליטיקה הישראלית.
ההתחממות שראינו ביחס של תומכי מפלגות הקואליציה כלפי רע״ם תואמת לממצאים של מחקרים בינלאומיים, שתיעדו דפוסים דומים בקרב מצביעי מפלגות ששותפות לשלטון במדינות אחרות. ובכל זאת, זה לא מובן מאליו שהתופעה הזו נצפית גם בהקשר ישראל, שמתאפיינת בטאבו היסטורי על שיתוף פעולה יהודי־ערבי בקואליציה, כזה שאמור להקשות על שבירת מחסומים רגשיים בזהויות דתיות ולאומיות. ולא פחות חשוב, המחקר מוביל אותנו לצפות לכך שההתקרבות הרגשית הזו תחזיק מעמד לאורך זמן, ולאו דווקא תתפוגג עם התפרקות הקואליציה.
במילים אחרות, הממצאים שלנו מראים שיש היבט אחד שבו הניסוי של קואליציה יהודית־ערבית הצליח: העוינות כלפי רע״ם הצטמצמה באופן משמעותי בקרב הציבור התומך במפלגות הקואליציה, ובמיוחד במרחב שבין יש עתיד לתקווה חדשה. זוהי דוגמה לכוחם של מנהיגי ציבור לא רק ללכת בעקבות דעת הקהל, אלא גם לעצב אותה, אפילו בסוגיות נפיצות כמו שותפות יהודית־ערבית בממשלה.
ד"ר גדרון הוא מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים; ד"ר שפר הוא מבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב