אנחנו לא הדור הראשון שתמה אם באמת יש צורך להמשיך ולצום בתשעה באב. אנחנו שואלים זאת מהזווית של הקמת מדינת ישראל והצלחתה, מתוך המבט המאיר מעל כל המחלוקות על מה שהושג בעשרות השנים האחרונות, ומתוך העובדה שעברנו פרשיות חורבן קשות ונוראיות בתקופת השואה. כל אלה מעמעמים את תחושת החורבן, וממילא גם את הצורך בציונו.
לזכר חורבן בתי המקדש: זמני כניסת ויציאת צום תשעה באב תשפ"ב
לשאלה זו יכולות להיות תשובות שונות. חלקן יגרסו כי לנוכח מה שהושג עד היום והשמחה הגדולה שיש לשמוח, ביום תשעה באב אנו דווקא מציינים את מה שעוד חסר, ומה היינו רוצים שיתרחש, וכיצד נשתקם מכל מה שעבר עלינו בהיסטוריה. חלק מהתשובות מלמדות אותנו כי תשעה באב הוא יום שאנו עוסקים בו בשורשים עמוקים יותר - בסיבות שהביאו לחורבן וגרמו אותו. זו הייתה, למשל, תשובת הנביא זכריה לשאלה דומה שעלתה בתקופתו: בספר זכריה בפרק ח׳ מתאר הנביא משלחת שבאה לשאול אותו אם להמשיך לצום על חורבן בית ראשון, שנים ספורות לפני חנוכת הבית השני. תשובתו של הנביא זכריה הפנתה את השואלים לסיבות שהביאו לחורבן, וכללה גם את החובה להקדיש את היום הזה לתשתית של בניין בית המקדש השני.
“אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם", אמר הנביא זכריה. "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבכם, ושבועת שקר אל תאהבו…". לאמור, הנביא טוען טענה יסודית ביחס לנדרש בעת הזו ואומר כי הסכנה הגדולה בתקופה ההיא איננה נוגעת לאידיאולוגיה, אף שהיא חשובה מאין כמוה, ואינה עוסקת בתכנים, אף שהתכנים אכן מהווים נושא עיקרי. הוא רואה את סיבת החורבן במקום אחר: בטיב השיח, וביחס שבו אנו נוהגים האחד כלפי השני.
הנביא זכריה אינו קורא לאחידות מחשבתית או לביטול המחלוקות. להפך, המחלוקות הן חלק חיוני ויסודי מחברה בריאה, שבה המגרש הציבורי הוא מאתגר, מלבן ומברר, מפרה ומעצים. מוקד החורבן החברתי נמצא בשאלת היחס הבסיסי שלנו האחד כלפי השני. יחס זה אינו מתבטא רק באמירות כלליות על אהבת חינם וכו׳, אלא בעיקר באמון שאנו נותנים האחד לשני. הנביא זכריה מדבר על הצורך החיוני בדיבור אמת - לא פוליטיקלי קורקט מצד אחד, ולא פייק ניוז מאידך גיסא – המשלב בתוכו אמת, ושבו האחד רוצה בשלום רעהו.
לא שיח של ביטול, השתקה או בוז, אלא כי אם שיח שנולד מתוך אמון בסיסי ברצון של כולם לעשות טוב, כשהמחלוקת הבסיסית היא לגבי מהו אותו טוב. מחלוקת זו יכולה להיות נוקבת מאוד, ולעתים יש צורך להכריע בה לכיוון מסוים, אך הכל תלוי בנקודת המוצא. אם לא נניח את הבסיס הזה לקיום המשותף - אנו זורעים את זרעי החורבן שיצמחו לקוצים דוקרניים. מתוך המבט ההיסטורי על ההתמוטטות שהייתה בעבר, אנו למדים את מה שחס ושלום יכול להפיל אותנו היום. יום תשעה באב הוא העת שלנו לעשות תיקון.
הכותב הוא ראש תחום אתיקה ב"צהר"