מירה בן ארי, חנה סנש, שרה אהרונסון ועוד נשים גיבורות ואמיצות רבות נכנסו להיסטוריה כמי שנלחמו על הקמת מדינת ישראל. הן נלחמו בזירות לחימה שונות, הקריבו את חייהן והפכו למיתוס. אליהן ניתן לצרף גם גיבורות שנותרו בחיים ותרמו רבות לאורך השנים לביטחון המדינה. המשותף לכל הנשים הללו, בין היתר, הוא שהן לחמו לצד גברים שראו בהן חלק בלתי נפרד ממערך הכוח. השתלבותן – בין שבתנועת המחתרות טרום הקמת המדינה ובין שבקרבות במהלך מלחמת העצמאות – הייתה טבעית ומתבקשת.
אבל בישראל בואכה 2023 דווחנו בימים האחרונים כי צוערים בקורס קציני שריון יצאו נגד שילובן בפלוגה של ארבע נשים. רבני הישיבות שמהן מגיעים חיילים רבים טוענים לפגיעה בשירות של החיילים. מנגד, דובר צה"ל טוען מצדו כי פקודת השירות המשותף נשמרת לאורך כל הקורס. לא ניתן להתעלם ממה שנראה כמו רצון להדיר נשים, לצמצם את היקף תפקידן הקרבי ולמנוע את קידומן לעמדות מפתח בצבא. בעיקר מטרידה התפיסה שקובעת שנשים כלל לא מסוגלות לבצע תפקידי לוחמה ולא אמורות להיות משולבות בגדודי לחימה.
זה מטריד משום שכברת הדרך שנשים עשו בשנים האחרונות בצבא עלולה להיבלם. העובדה שהממשלה הנכנסת תושתת על מפלגות דתיות וחרדיות ברובה מחמירה את הדאגה. גם מספרן הדל של נשים שיכהנו בכנסת בכלל, ובממשלה הבאה בפרט, אינו מבשר טובות לסוגיית שילוב נשים בתפקידי הלחימה ובכלל.
אם עכשיו יש המנסים למנוע את קיום הקורס במתכונתו הנוכחית, בשלבים הבאים אנו עלולים לראות את הדרת הנשים מסלימה. במקום שנתקדם אל שילוב מלא בצה"ל על בסיס כישורים אישיים ויכולות, נדמה כי אנו חוזרים לאחור לתפיסות ארכאיות.