כחלק מ"האסטרטגיה המשותפת לתמיכה בפלסטין", האיחוד האירופי הפיץ לאחרונה בקרב 27 המדינות החברות בו מסמך סודי שכותרתו "תוכנית הפיתוח האירופית המשותפת לשטח C". המסמך מציע דרכים "להגן על זכויותיהם של הפלסטינים החיים בשטח C כחלק ממדינה פלסטינית עתידית בהתאם להסכמי אוסלו".
ההנחות העומדות בבסיס המסמך כוללות האשמות בדבר "הסיפוח הזוחל של ישראל והעמקת השליטה בשטח C", באמצעות "הרחבת התנחלויות, אלימות מתנחלים, הריסות, הרס נכסי מחיה, פינויים, העברה בכפייה והחרמה, תוך הפרה שיטתית של המשפט הבינלאומי".
המסמך מציע אמצעים שונים למימון ולקידום פיקוח, חתירה תחת מדיניותה של ישראל וערעורה באמצעות סקרי קרקעות באזור, מתן תמיכה וסיוע משפטי לתושבים פלסטינים התובעים תביעות קרקע בבתי משפט ישראליים ועוד.
כידוע, במסגרת הסכמי אוסלו הסכימו ישראל וההנהגה הפלסטינית (אש"ף), עד להגעה להסכם על מעמד הקבע של השטחים, לחלק את שטחי הגדה המערבית ביהודה ושומרון לשלושה אזורי שליטה ומינהל נפרדים. הרשות הפלסטינית הוקמה כגוף הנועד לנהל את אותם חלקים של השטחים הנמצאים תחת סמכות פלסטינית. סמכויות ואחריות מנהליות וביטחוניות מלאות על הערים הפלסטיניות הגדולות, שהוגדרו כשטחי A, הועברו על ידי ישראל לרשות ולמשטרה הפלסטיניות. הכפרים והמחנות הפלסטיניים מחוץ לערים המרכזיות הפכו לשטח B, עם שליטה אזרחית פלסטינית מלאה על התושבים וסמכות ביטחונית משותפת לישראל ולרשות הפלסטינית. הוסכם כי שארית השטח, המכונה שטח C, המאוכלס הן על ידי תושבים פלסטינים בכפרים קטנים והן על ידי עיירות, כפרים ומתקנים ביטחוניים ישראליים, יישאר בשליטתה ובסמכותה המלאות של ישראל. היערכויות תקופתיות נוספות היו צפויות, אך לנוכח הקשיים ביישום ההסכם וסירוב הפלסטינים לשוב ולנהל משא ומתן על הסדר קבע, הן לא התממשו. כעת למעשה מפר האיחוד האירופי את תנאי ההסכם שאליו צירף את חתימתו כעד.
בין היתר, האיחוד האירופי מתבסס על כמה הנחות שגויות: הטענה כי שטח C "יישמר כחלק ממדינה פלסטינית עתידית בהתאם להסכמי אוסלו" על בסיס "פתרון שתי המדינות" היא פרשנות מוטעית של הסכמי אוסלו. הסכמים אלה לא התייחסו כלל ל"מדינה פלסטינית עתידית" כלשהי, וגם לא ל"פתרון שתי המדינות". נהפוך הוא, ההנהגה הפלסטינית וישראל הסכימו כי גורלם הסופי של השטחים יוסכם במשא ומתן על הסדר הקבע. לא נקבעה כל קביעה באשר לתוצאותיו של משא ומתן כזה.
המסמך של האיחוד האירופי מציין את מחויבות האיחוד "לתרום לבניית מדינה פלסטינית בגבולות 1967". אך בהסכמי אוסלו לא הוזכרו כלל "גבולות 1967".
במקום לנגח את ישראל ולערער את משילותה הלגיטימית בשטחי C, ניתן היה לצפות כי האיחוד האירופי ישקיע את מאמציו והשפעתו בעידוד ההנהגה הפלסטינית לשוב לשולחן המשא ומתן. הגיע הזמן שהמדינות החברות באיחוד האירופי ימלאו תפקיד רציני יותר בקביעת מדיניות האיחוד האירופי בנוגע לתהליך השלום במזרח התיכון, ולא יאפשרו למנגנון פעילות החוץ של האיחוד האירופי להכתיב את המדיניות ביחס לישראל ולשטחים. באותה מידה, הגיע הזמן שממשלת ישראל תיקח על עצמה תפקיד הרבה יותר אסרטיבי בהבהרה לאיחוד האירופי ולמדינות החברות בו כי הקיבעון האנטי־ישראלי של האיחוד חייב להיפסק.
הכותב שימש כיועץ המשפטי של משרד החוץ וכשגריר ישראל בקנדה. חבר ב"מבטחי" - פורום מפקדים לאומי