למה אנשים מדברים עם השנה החדשה כאילו הייתה אנושית? “תודה ל־2022, למרות שלא היית הכי נחמדה" או “2023 - מקווים שתהיי טובה אלינו, תביאי איתך הצלחות, אמן!". 

ברור שלא השנה היא שמביאה משהו. היא גם לא הייתה קשה או תהיה קלה. השנה היא אסופה של 12 חודשים שחולפים בצורה אקראית על פני חיינו. לשנה אין רגשות ואין כוונות. היא גם לא עומדת מול האדם ומחליטה להיטיב עמו או לאתגר אותו. האנשת השנה מקילה על הדיבור הפייסבוקי. האדם רואה את עצמו עומד מולה ומשוחח איתה ישירות, לעיני העוקבים. ככה. פנים אל פנים. היא סיימה את תפקידה, ועכשיו ניצבת לתת דין וחשבון. זה הזמן לנזוף בה או להודות לה. לקוות שתביא איתה בשורות או לפתח ציפיות ממנה. וכשהיא מסתיימת, לבחון אם עמדה ביעדים שהצבתי לה. 

המשתמשים באינסטגרם מאנישים גם מקומות בעולם. “תודה, ברצלונה. היית טובה אלינו!". בירת קטלוניה היא סחבקית שלהם. כאילו באמת אכפת לה שיותם ונופר הגיעו מנס ציונה, ולכן החליטה להתהדר לכבודם ולפנק כמיטב יכולתה. “וואי לונדון, לא זכרתי שאת כזאת מהממת גם בחורף! נחזור שוב ממש בקרוב", מבטיחות שלוש בנות שמעלות סטורי. ואכן, לונדון כותבת לעצמה להתכונן לביקורן החוזר.  

ישראלים משוכנעים שהעולם נוצר רק בשבילם. הם בדיאלוג איתו. השנה הקלנדרית היא חברה. בודפשט, סידני וניו יורק אינן מרחב גיאוגרפי ניטרלי אלא ישויות תבוניות שאפשר לנהל איתן שיחה, להחליף רשמים, להבטיח להן הבטחות.  

אחד החלוצים בתחום הדו־שיח עם ישויות ערטילאיות הוא הזמר דני ניב, הידוע בכינויו מוקי. הוא פיתח ז'אנר במוזיקה של דיבור ישיר ופתוח, לא פחות מאשר עם אלוהים. תודה לך, אני לא מפחד ממך כל כך רוצה לפגוש אותך, אין לי שום ספק בך וכו'. מוקי מנסה להתגאות בשתי תכונות: אותנטיות במוזיקה ואומץ ברטוריקה.

בשבוע שעבר פרסם פוסט שבו יצא נגד החוקים המוצעים של הממשלה החדשה. מוקי זיהה סנטימנט ציבורי וניסה לרכוב עליו כדי להיחשב כאמיץ מבין האומנים השותקים. אך אין שום ייחוד בחזרה על דעות פופולריות שנתפסות כנכונות לשעתן ואין מחיר בצדן, להפך. משולל עמוד שדרה יציב, הוא נע כמו שבשבת בין דעות ורעיונות. 

בראיון ל־ynet באמצע דצמבר אמר על הממשלה החדשה “אני לא קורא עיתונים וכותרות. צריך להיות אחראים וזהירים, אבל לא להיכנס להיסטריה", ולאחר מכן כתב בפוסט על חוק האפליה: “טרלול ורשע. כמו בשלט אין כניסה לכלבים ויהודים". מהמצב שלא צריך להיכנס להיסטריה, הגענו אל הכניסה לשערי אושוויץ במחי שבועיים בלבד. 

לפני חודש הוא הוציא אלבום חדש, אחד השירים בו הוא “כמו כולם". זה כל רצונו: להיבלע, לא לבלוט או לצאת מהקווים. הוא מעוניין שכולם יאהבו אותו, אבל אהבה לא מגיעה מהתנחמדות, אלא מכנות. האלבום החדש יורה לכל כיוון. גם דעותיו הן כאלה. הוא לא קוצני ולא פרוע. לא עוקצני ולא נוקב. לא למטה ולא למעלה. מוזיקה נוחה. גם שם הבמה שלו הוא של חמודי. לא לכאן ולא לשם. לא אמיץ ולא פחדן. אלוהים, דבר איתי. ענה לי. אני לא כועס עליך. אוהב אותך עד סוף העולם. חזק עם הלב, קרוב עם הגוף. מילים: תוכנת מחשב. לחן: בוט. הכל נכון. יושב טוב. נעים. סתמי. רגיל. 

מוקי הוא תוצר מובהק של רוח התקופה, אך גם קורבן שלה. אל תעצבן, אל תגיד, אל תמחה נגד כלום. דבר לכולם. תמיד. ילד של אבא. אבא של ילד. אמא של תינוק. לב חופשי. 

השינוי המפתיע חל דווקא בהשתתפות שלו בעונה החדשה של “גולסטאר". התוכנית שמגרדת את תחתית הז'אנר, הצליחה להוציא ממנו איזו אמת חדשה. קריז מהול בהתנשאות וזלזול באחר. מיד אחרי אירוע הנחת תפילין מתוקשר, הוא נקלע לתקרית עם אלירז שדה שבה הוא נשמע צועק לעברו: “אל תתקרב אליי, אל תסתכל אליי. אתה בחיים לא תהיה עשירית חכם ממה שאני, מוצלח ממה שאני. אתה אפס". זה כנראה המוקי האמיתי שמסתתר מאחורי הפסאדה של המתחזק התמידי, המאמין שאינו דתי, המתפלל והמקלל.   

2023 - תעשי שמוקי יקבל אומץ במוזיקה ויחזור להיות אומן גדול, כמו שהוא ראוי להיות. מגיע גם לו וגם לנו. 