ברור שלא השנה היא שמביאה משהו. היא גם לא הייתה קשה או תהיה קלה. השנה היא אסופה של 12 חודשים שחולפים בצורה אקראית על פני חיינו. לשנה אין רגשות ואין כוונות. היא גם לא עומדת מול האדם ומחליטה להיטיב עמו או לאתגר אותו. האנשת השנה מקילה על הדיבור הפייסבוקי. האדם רואה את עצמו עומד מולה ומשוחח איתה ישירות, לעיני העוקבים. ככה. פנים אל פנים. היא סיימה את תפקידה, ועכשיו ניצבת לתת דין וחשבון. זה הזמן לנזוף בה או להודות לה. לקוות שתביא איתה בשורות או לפתח ציפיות ממנה. וכשהיא מסתיימת, לבחון אם עמדה ביעדים שהצבתי לה.
המשתמשים באינסטגרם מאנישים גם מקומות בעולם. “תודה, ברצלונה. היית טובה אלינו!". בירת קטלוניה היא סחבקית שלהם. כאילו באמת אכפת לה שיותם ונופר הגיעו מנס ציונה, ולכן החליטה להתהדר לכבודם ולפנק כמיטב יכולתה. “וואי לונדון, לא זכרתי שאת כזאת מהממת גם בחורף! נחזור שוב ממש בקרוב", מבטיחות שלוש בנות שמעלות סטורי. ואכן, לונדון כותבת לעצמה להתכונן לביקורן החוזר.
ישראלים משוכנעים שהעולם נוצר רק בשבילם. הם בדיאלוג איתו. השנה הקלנדרית היא חברה. בודפשט, סידני וניו יורק אינן מרחב גיאוגרפי ניטרלי אלא ישויות תבוניות שאפשר לנהל איתן שיחה, להחליף רשמים, להבטיח להן הבטחות.
בשבוע שעבר פרסם פוסט שבו יצא נגד החוקים המוצעים של הממשלה החדשה. מוקי זיהה סנטימנט ציבורי וניסה לרכוב עליו כדי להיחשב כאמיץ מבין האומנים השותקים. אך אין שום ייחוד בחזרה על דעות פופולריות שנתפסות כנכונות לשעתן ואין מחיר בצדן, להפך. משולל עמוד שדרה יציב, הוא נע כמו שבשבת בין דעות ורעיונות.
מוקי הוא תוצר מובהק של רוח התקופה, אך גם קורבן שלה. אל תעצבן, אל תגיד, אל תמחה נגד כלום. דבר לכולם. תמיד. ילד של אבא. אבא של ילד. אמא של תינוק. לב חופשי.
2023 - תעשי שמוקי יקבל אומץ במוזיקה ויחזור להיות אומן גדול, כמו שהוא ראוי להיות. מגיע גם לו וגם לנו.
התרעות פיקוד העורף