לא ברור לי כיצד משתלבת הנפת דגל פלסטין בהפגנות המחאה. מדובר בדגל שבינו לבין דגל ישראל ישנה יריבות גדולה, אם לא יחסי עוינות. מה לו ולמחאה חברתית, מחאה נגד הרפורמה המשפטית.
דומני שהמאבק אינו נוגע כלל למערכת המשפט. מדובר במאבק של חבורה שרצתה לשלוט, ועכשיו מתעקשת למשול, על אף שהעם בחר אחרת. הם עדיין לא מקבלים את גזירת הדמוקרטיה, והנה צץ להם המושיע – דגל פלסטין בלב תל אביב. המטרה מקדשת את האמצעים - כל האמצעים למען החזרה לשלטון.
אני סבור שזכות ההפגנה היא זכות בסיסית, נדרשת, נחוצה וחשובה ביותר במדינה דמוקרטית כמו ישראל. יחד עם זאת אני סבור שאין מקום בשום פנים ואופן לאפשר בהפגנות את הנפת דגלי הרשות הפלסטינית.
אלא שהמרצע יצא מהשק. ההפגנות ההמוניות אינן בגלל הרפורמה החשובה והנדרשת ,שמובילה ממשלת ישראל באופן מקצועי וחשוב. ההפגנות הן בגלל הסירוב להכיר בתוצאות הבחירות, בגלל ההתנגדות לממשלה החדשה, בגלל התבוסה בקלפי וסירוב הפוליטיקאים להשלים עם תוצאת הבחירות, לאחר שהבוחר אמר את דברו באופן מובהק.
דגלי הרשות המונפים בתל אביב ובירושלים, בחיפה ובבאר שבע, הם ההוכחה לכך שמובילי המחאה למדו היטב מהנהגת הציבור הערבי בישראל, שהפכה את דגל הרשות למקדם פרסום ותשומת לב ולהסתת השיח משיח ענייני לקיצוני.
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה את הפיכת דגל הרשות הפלסטינית לדגל חשוב יותר מדגל ישראל. כמחנך, שהשלום, הקיום המשותף, החיבור והשילוב היו אבני הראשה במשנתי החינוכית, כמי שכל חייו חינך שלמדינת ישראל יש דגל אחד, המנון אחד וסמל אחד, אני מביט בדגלי הרשות הפלסטינית ואיני מבין מה קורה כאן.
מדובר בהתרסה נגד אזרחי מדינת ישראל, שמקבעת את הנרטיב השקרי, של אפרטהייד וגזענות. אני אומר: כן למחאה ולחופש הביטוי במסגרת החוק, ולא למחאה שכל ייעודה הוא שינוי תוצאות הבחירות באופן לא דמוקרטי ולהנפת דגלי ישות זרה ועוינת.
יום אחד ייפסקו ההפגנות נגד הרפורמה ונגד הממשלה. ממשלות יתחלפו, רעיונות והסכמות של היום יהיו לנחלת העבר. כל עניין המחאה יישכח ויחלוף. אולם, הנזק בהנפת דגל פלסטין בלב תל אביב לא יחלוף. רבים מאזרחי המדינה רואים בדגל פלסטין דגל לא לגיטימי, לפחות בתוך גבולות 67, והיום הם רואים אותו מונף בלב המדינה על ידי קבוצה שמתיימרת להנהיג את המדינה.
הכותב הינו איש חינוך, פעיל ציבורי למען הקיום המשותף