עוד אחד ממאפייני האנרכיה - שיש מי שמאוד רוצה בה - מצאתי בהתנהגותה של ההסתדרות החדשה (כשמו הנוכחי של ארגון העובדים הגדול במדינה), בעת שהוכרז על שביתת פתע, מעכשיו לעכשיו, בניגוד לחוק. זחיחות הדעת ששררה שם בעת שמאות אלפי עובדים נשלחו לבתיהם, ועשרות אלפי אזרחים נותרו חסרי אונים, לנוכח אי־היכולת לקבל את השירות המגיע להם, הייתה צריכה לעורר בכל אחד רגשי תיעוב; בעיקר בגלל נוכחותם של האנשים הכי מתוגמלים במשק הישראלי.

האנרכיה חגגה במלוא חוצפתה, אבל חקירה פלילית לא נפתחה. ראוי היה שזה יקרה, אבל זה לא יקרה במחוזותינו; כיוון שאנחנו לא מדינה מתוקנת. הפכנו לחברה שנשלטת בידי מערכות מקולקלות, וכל עוד הרפורמה המשפטית לא תקרום עור וגידים, מושגים מעוותים, כמו אכיפה בררנית, לא יעברו מן העולם והבריונות של מוסדות חוץ־פרלמנטריים תשלוט בחיינו. הכסף הגדול יישפך כדי לשרת את ברוני הממון.

דבר אחד בטוח: מי שהכריז על השביתה הפראית, חרף החוק המפורש בעניין זה, רק כיוון שהוא יכול, לא חשש מפני הרשויות שתפקידן לאכוף את החוק. הדין הרי קובע פרק זמן של 14 ימים בין ההכרזה על סכסוך עבודה - וקשה אפילו לומר שהיה כאן “סכסוך עבודה” - ובין היציאה לשביתה בפועל, אבל גם בהסתדרות החדשה כנראה מתייחסים אל החוק, כמו בחלקים אחרים של האוכלוסייה, כאל המלצה לא מחייבת.

נזקי ענק נגרמו באין מפצה. הכאוס הרים את ראשו בראש חוצות. ראשי המשק, משני צדי המתרס, חברו לדבוקה אחת כדי לדלג מעל כללי יסוד בדיני עבודה והותירו אזרחים רבים שלא חטאו במאומה חסרי ישע בשדה התעופה או מול דלתות נעולות של בנקים; שלא לדבר, לדוגמה, על אלה שהמתינו שבועות רבים לבדיקה רפואית או לטיפול רפואי הנחוצים לשלומם ולבריאותם.

שר האוצר ביקש לפנות לבית הדין לעבודה, אבל היועצת המשפטית לממשלה עיכבה את בקשתו לשכור עורכי דין פרטיים. בעיניי, היא הוסיפה שמן למדורת אי־החוקיות; ולא בפעם הראשונה. יכולתי להביא כמובן דוגמאות רבות אחרות, אבל מה הטעם; הרצועה הותרה זה מכבר וכָּל דְּאַלִּים גָּבַר.

הממסד המשפטי פשוט פועל, לדעתי, לא כמי שאמון על שלטון החוק; אלא כמי שמבקש להוביל - זאת, לתפיסתי – מהלכים לחילופי השלטון הנבחר; לטובת שלטון ללא מצרים שיסודו אינו בבחירות דמוקרטיות. יכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שבכל חברה דמוקרטית הייתה שביתה פראית מהסוג שעליה הכריזה ההסתדרות החדשה זוכה לתגובה משפטית חד־משמעית. זה לא קרה אצלנו, כך אני משער, כיוון שהיו מי שראו בשביתה הזאת אמצעי נוסף לערעור הדרג הנבחר.

כך או כך, ככל שהבנתי מגעת, הפכנו לחברה שבה אין מכבדים את תוצאות הבחירות; בגלל התנשאותם של חלקים מאוד מסוימים בציבור, והשבועות האחרונים רק חידדו את הבעיה חדד־היטב.